פיתוח דיבור בקבוצה הצעירה הראשונה. שיעורים לפיתוח הדיבור במוסד חינוכי לגיל הרך

דיבור הוא התפקיד הנפשי החשוב ביותר של אדם.בעזרת הדיבור אנו מתקשרים עם אנשים, מייעדים את מדינותינו, שמות אובייקטים ותופעות ומעודדים את עצמנו ואחרים לפעול. הדיבור מעורב גם בפתרון בעיות אינטלקטואליות.

מדוע חשוב לפתח שפה אצל ילדים?

החזקה של דיבור קוהרנטי עוזר לילד לבנותמערכות יחסים עם עמיתים ומבוגרים, להביע בחופשיות את מחשבותיהם, לשחק יחד ולעסוק בפעילויות משותפות אחרות. תלמיד בית ספר יסודי, שפיתוח הדיבור שלו ניתנה לתשומת לב, קורא ומספר מחדש עובד היטב, כותב בצורה מוכשרת, פותר בקלות בעיות חשבון ונותן תשובות מפורטות לשאלות המורה.

מתי ואיך הדיבור מתפתח

פיתוח דיבור מומלץ להתחיל מלידה.יֶלֶד. כבר בינקות, התינוק מבודד את הדיבור האנושי מזרם הצלילים האחרים, מקשיב למילים של מבוגרים, מנסה לחקות את מה שהוא שומע. עד שנה הילד "מגרגר" (משמיע צלילים דומים ל-[g], [k], [x]), "גרגר", מקשקש, ולאחר הדייט הסיבוב הראשון בחייו הוא מנסה לבטא מילים.

במוסד לגיל הרך, דיבור התלמידיםזוכה לתשומת לב רבה. עבודה מכוונת על היווצרות מיומנויות דיבור מתחילה כבר בקבוצות גיל צעירות. התפתחות הדיבור בקבוצה הצעירה הראשונה היא אחת המשימות החינוכיות החשובות ביותר, שפתרונה תלוי בחינוך הילד בשלבי הגיל הבאים.

פעילות תקשורתית מתפתחת בתהליך התקשורת. כדי להבין כיצד המורה עובד על התפתחות הדיבור של ילדים, יש צורך לשקול את צורות התקשורת האופייניות לגיל הרך.

צורות תקשורת בילדות

מיושם בינקות, ילדות מוקדמת ובגיל הגן, מדענים מבחינים בצורות תקשורת מצביות-אישיות, מצביות-עסקיות, מחוץ למצב-קוגניטיביות ומחוץ למצב-אישיות. הראשון מתרחש בשנה הראשונה לחייו, כאשר הילד מפתח תסביך התחדשות. הילד מזהה מבוגרים קרובים, מחייך, מנופף בזרועותיו. בתקופה זו חשוב לאמהות, לאבות ולקרובי משפחה אחרים לדבר עם ילדם, לשיר לו שירים, לספר שירים לתינוקות.

ראוי לדבר על תקשורת עסקית מצבית,כשהתינוק יודע לשבת ולומד ליצור אינטראקציה עם חפצים: מנער רעשן, מניח קובייה על קובייה, מכניס חלק אחד של הצעצוע לתוך חלק אחר. מבוגר מראה דרכי פעולה, מעודד את התינוק.

תקשורת חוץ-מצבית-קוגניטיבית מתחילה בבגיל 2-3, כשהתינוק שואל שאלות על העולם הסובב אותו. תשובות למבוגרים עוזרות ללמוד הרבה דברים חדשים ולהתפתח. הסטת האינטרסים של הילד לכיוון יחסים בין אנשים, מקומו ותפקידו של האדם בחברה מעידה על הופעתה של תקשורת חוץ-מצבית-אישית. נכונות לדבר על נושאים כאלה מופיעה עד גיל 6-7 שנים.

פיתוח דיבור בקבוצה הצעירה הראשונה

בקבוצת הצעירים הראשונה משתתפים ילדים משנתיים עדשלוש שנים. מאחר ובגיל זה יש מעבר מתקשורת מצבית-עסקית לתקשורת חוץ-מצבית-קוגניטיבית, התפתחות הדיבור אצל ילדים מתבצעת בתהליך של דיאלוג. המורה משוחחת עם התלמידים על מה שנמצא בשדה הראייה שלהם. הפירורים לומדים להבין ולמלא את הוראות המורה, את בקשותיהם של בני גילם, ומנסחים הצהרות משלהם.

המורה מלמד את התלמידים בצורה נכונהניסוח צלילים [a], [o], [y], [i], [s], [m], [b], [p], [n], [t], [d], [k], [g], [c], [f], לשחזר אינטונציות, קצב, דפוס דיבור קצבי, לפקח על נשימת הדיבור.

המורה מרחיבה את אוצר המילים של הילדים.בנוסף לשמות עצם - מוצגים שמות הצעצועים, הבגדים, הכלים, הפנים, שמות התואר ("כוס לבן"), פעלים, פעלים ("הכוס על השולחן"), מילות יחס ("אוליה בא לשולחן"). .

תשומת הלב מופנית לילדים ואפשרויות יצירת מילים של השפה ("השטיח מונח על הרצפה", "הרעשן מקשקש"), הכללות ("צעצועים", "בגדים", "כלים"). מילים אונומטופיות ומוארות ("אב-אב", "בי-בי") מוחלפות במילים נפוצות ("כלב", "מכונית").

גם המבנה הדקדוקי של דיבור הילדים הוא עניין שמדאיג את המחנך. בהדרכת מורה, ילדים:

• שנה שמות עצם לפי מספרים ומקרים ("כפית אחת - הרבה כפיות"), פעלים לפי אנשים ומספרים ("אני הולך ואתה הולך - אנחנו הולכים"), זמנים ("הדוב בא, לדוב יש לבוא");
• למד להשתמש במצב הרוח הציווי של הפועל ("שפן, ריקוד");
• יוצרים שמות זעירים ("גולם", "מכונה");
• לבנות משפטים פשוטים ומורכבים ("הבובה רצתה לישון, ושמתי אותה בעריסה").

צורות עבודה על פיתוח הדיבור

התפתחות הדיבור בגן מתקיים בשיעורים מאורגנים במיוחדובחיי היומיום. עם ילדים בני 2-3, המורה משחקת משחקים שונים, מזמינה את הפירורים לבצע תרגילי דיבור, מספרת אגדות, קוראת שירים לילדים ושירים קצרים בעל פה. השיעורים מתקיימים בתתי קבוצות.

המורה מדברת עם הילדים בבוקר, בטיול,במהלך משחקים, לאחר תנומה או בזמן פנוי אחר. השיחה מתעוררת באופן ספונטני או מתוכננת (המורה מטיל על המשימה לחזור על השיר הנלמד, אוטומציה של הצליל הבלתי נסבל וכו'). אם המורה מדבר עם ילד אחד, אז זו עבודה פרטנית. כך מתפתח דיבור אצל ילדים.

אמצעי פיתוח דיבור

לאמצעי פיתוח הדיבור בקבוצה הצעירה הראשונהכוללים צעצועים, תמונות, ספרים, משחקים ותרגילים דידקטיים, התעמלות אצבעות. כל צעצוע מעניין ובטוח מתאים לפיתוח דיבור, אבל הרבה יותר נוח ויעיל להחזיק סטים מוכנים מראש. למשל, בובה דידקטית. זוהי בובה רגילה, אך היא מגיעה עם ערכות לבוש לעונות שונות, כלי צעצוע, אביזרי אמבטיה, כלי בית ועוד. הצעצועים כוללים גם דמויות של תיאטרון בובות.

התמונות מחולקות לנושא ולנושא.הראשון מתאר חפצים או חפצי טבע, השני - כל אירועים (ילדים משחקים בארגז החול, הנהג נוהג במשאית וכו'). יש גם תמונות של אנשים וחיות.

בגיל זה, לפיתוח הדיבור, נעשה שימוש ביצירותיהם של א' בארטו, א' בלגינינה, ז' אלכסנדרובה, סופרי פרוזה ומשוררים אחרים לילדים וצורות קטנות של פולקלור ילדים.

דידקטי הוא משחק שמאורגן על ידימורה לצורך לימוד ילדים. גם תרגילי דיבור מכוונים ללמידה, אך אין בהם את כל מרכיבי המשחק (משימת משחק, עלילה, חוקים). במהלך התעמלות אצבעות, התלמידים מבטאים את הטקסט של שיר קטן או שיר ילדים ומבצעים תנועות ידיים. ההשפעה נעוצה בעובדה שבמוח אזורי הדיבור והתנועתיות ממוקמים זה ליד זה, כך שהפגיעה באחד מהם מפעילה את השני.

אנו נותנים דוגמאות להתעמלות אצבעות, משחקים דידקטיים ותרגילים לפיתוח הדיבור בקבוצת הצעירים א'.

1. קפלו אצבעות לקמצוץ, כאילו מדובר במברשת. הילד מזיז את ידו למעלה ולמטה ואומר: "אני אצבע את הכיסא ואת השולחן ואת החתול מאשה במברשת רכה."

2. "בואי ללקק את הריבה מהשפתיים".המורה מזמינה את התלמידים לדמיין שיש להם ריבה על השפתיים, והם צריכים ללקק אותה. ילדים עושים תנועות אופייניות עם הלשון. התרגיל עוזר להגביר את הניידות של הלשון, לכן, ביטוי ברור יותר.

3. "מי מאחורי העץ". המורה מראה תמונה שבה החיות התחבאו מאחורי עץ חג המולד, רק זנבות החיות נראים. ילדים קובעים מי הסתיר.

4. "שנטרל, ריקוד".הילדים מבקשים משועל הצעצוע לרקוד. אם נעשה שימוש לא נכון בצורת הפועל, אז הדמות מסרבת לבצע את הפעולה, וילד אחר מנסח את הבקשה. השועל רוקד, והילדים משמיעים קולות של כלי נגינה.

שיטות וטכניקות לפיתוח דיבור

השיטה העיקרית לפיתוח דיבור בגיל זה- שיחה. מעודדת ילדים לדבר, המורה שואלת שאלות רבייה ("מי זה?", "מה זה?") ושאלות חיפוש ("למה יש שלוליות ברחוב?", "למה לחבוש כובע?"), מעוררת משיכה לעמיתים, מבוגרים ("תשאלו אצל מאשה, האם היא תשחק איתנו").

השיטה הבאה היא סיפור סיפורים.סיפורי המורה צריכים להיות קטנים בנפחם, מעניינים ואינפורמטיביים. למשל: "חבר'ה, תראו איזו בובה יפה יש לי. קוראים לה קטיה. לקטיה שיער רך ורך, עיניים חומות, חולצה לבנה עם כפתורים ושמלת קיץ צבעונית.

התפתחות דיבור של תינוקות תורמת וספרות בדיונית. המורה קוראת שירים ושירי ילדים בעל פה, מספרת סיפורים קצרים. אם העבודה מוכרת לילדים, אז אתה יכול להשתמש בטכניקת המשא ומתן. המורה מתחיל את המשפט, והתלמידים מסיימים:

התניה שלנו רועשת... (בוכה),

נפל לתוך הנהר ... (כדור).

מכיוון שהפירורים עדיין לא מסוגלים לחשוב בצורה מופשטת,פיתוח דיבור בגיל הרך הוא שילוב של שיטות מילוליות וויזואליות: הדגמה של צעצועים, תמונות קטנות, איורי ספרים, סצנות של תיאטרון בובות וצללים.

שיטות מעשיות הן ארגון משחקים ותרגילים דידקטיים, שהוזכרו לעיל.

עבודת תכנון על פיתוח הדיבור

פיתוח הדיבור במוסד החינוכי לגיל הרך מתבצע על בסיסתכנית ארוכת טווח, אשר נערכת על ידי הגננת בהתאם לתכנית החינוך בגן או למסמך תכנית אחר. תכנית ארוכת טווח נערכת בצורה של רשימה או טבלה. מצוין שם החודש, הנושא ותוכן התכנית של השיעור. דוגמה לתוכנית ארוכת טווח מוצגת בטבלה 1.

טבלה 1. תכנית עבודה ארוכת טווח לאוקטובר

בהתבסס על התכנית ארוכת הטווח, אסיכום התפתחות הדיבור. בנוסף לנושא ותוכני השיעור, התקציר מציין את החומר בו נעשה שימוש (צעצועים, תמונות וכדומה), מתאר את העבודה המקדימה (אם בוצעה), מתאר בפירוט את הערות המורה ופעולותיו והתשובות הצפויות של הילדים. המתווה הוא גם סוג של תוכנית. התפתחות הדיבור מתרחשת באופן שיטתי. מומחים צעירים כותבים תוכניות מפורטות, הערות, ומורה מנוסה זקוק לתוכנית ארוכת טווח.

המלצות להורים על התפתחות הדיבור אצל ילדים

כך שהתפתחות הדיבור בקבוצה הצעירה הראשונה היאמצליחים, המאמצים של המחנך אינם מספיקים. הרבה תלוי בהורים ובקרובי משפחה של הילד. מורים מייעצים לאמהות ואבות לשוחח עם ילדים לעתים קרובות יותר, לדון בנושאים שונים ("למה גדל פרח?", "מה צבע השמים?", "במה נאכיל את החתול?" וכו').

דיבור מבוגר צריך להיות ברור ובקול מתון. אתה לא יכול להעתיק את ההצהרות של הילד, לבטא את המילים כמו שהתינוק עושה.

בעזרת ההורים תוכלו לשחק בובההופעות המבוססות על עלילות יצירות מוכרות, לשנן שירים קצרים. המורה מציבה בפינת ההורים רשימה של ספרים וטקסטים של שירים.

צריך לקחת ילדים ברצינות. אם לא ניתן לספק מיד את סקרנותו של התינוק, אז התשובה יכולה להינתן מאוחר יותר, חפש את המידע הדרוש בספרים.

יש להתייחס לדיבור של הילד בזהירות רבה, לעקוב אחר המלצות המחנכת, במידת הצורך לפנות למטפל תקשורת.