המאמר מציג ניתוח קצר של "אני נכנסמקדשים אפלים ", כתב בלוק את השיר הזה בזמנם של הסימבוליזם, מאוהב ונלהב בפילוסופיה של ו 'סולובייוב, הודות לצירוף זה של מחשבות ורגשות של המשורר, הוא מלא סמלים מבריקים ומסתוריים, אווירה של אהבה וציפייה.
בקצרה על המשורר
Александр Блок был одним из ярчайших נציגי תקופת הכסף. מבין הזרמים הרבים הוא בחר בסימבוליזם ועקב אחר יסודותיו לאורך כל תקופת היצירה. המשורר מוכר בארצות רבות הודות לשיר "הזר", שתורגם לשפות רבות, כמו גם לשיר, שנלמד בו וניתוחו, "אני נכנס לבית המקדש האפל".
Блок родился в дворянском роду, мать и отец его היו אנשים משכילים ומוכשרים. הוא ירש מהוריו אהבה לספרות ולאמנות. נכון, לכל דבר יש שני צדדים. הצד האפל של המדליה של הסוג של בלוק היה מחלת נפש תורשתית שהועברה לדורות.
הפרסום הראשון של שירי המשורר היה בשנת 1903 במגזין במוסקבה של מרז'קובסקי, ומאותו רגע זכה בלב הקוראים בעזרת ההברה הקלה שלו, והסתיר לא תמיד סמלים ותמונות זמינים.
ניתוח: "אני נכנס למקדשים חשוכים" (בלוק)
השיר נוצר בשנת 1902.לדברי חוקרי ספרות, תקופה זו הייתה תקופה של אהבתו הנשגבת של המשורר לאשתו לעתיד, ליובוב מנדלייב (בתו של אותו מנדלייב שפתח את שולחן היסודות הכימיים), והתשוקה למושג הפילוסוף סולוביוב לגבי הנשיות הגבוהה ביותר המהות האלוהית של אהבה לאישה. שני מניעים אלה השתלבו באחד ויצרו את השיר "אני נכנס למקדשים אפלים". עקרון האהבה האלוהי והעיקרון הנשי האלוהי יוצרים את הדימוי הבלתי נראה של "אשת הנצח" של המשורר. רגשותיו קלילים, רוחניים. אהבתו נושאת גם צורה אפלטונית וחסרת חומרים. האהובה מושווה לאלוהות, היא בלתי נראית ובלתי נגישה לעין, אבל המחברת, קוראת לה תשומת לב "מתוקה - את!" ואינה משאירה את הקורא אדיש.
השיר מתאר ציפייה נפלאה, הצגה מוקדמת של פגישה קרובה עם "הגברת היפה". אהבת המחבר מעוררת בו השראה, הקירות הכהים והמקרים של המקדש מתמלאים בשמחת ההמתנה.
מהו המקדש הזה?בואו נזכור שהמחבר השתייך לסמליסטים, מה שאומר שהמושג כאן אינו עובדתי, אלא סמלי. אולי המקדש האפל מסמל את נשמתו של המשורר. החושך אינו חושך, אלא דמדומי הציפייה. המנורה האדומה מסמלת אהבה, שהאש שלה רק דלקה, אבל כבר מייסרת את הציפייה שלה.
ולזה הוא מחכה לו?מי היא, "האישה הנצחית המלכותית"? סביר להניח שכאן, כמו ב"הזר ", אנו מדברים על דמותו של המשורר האהוב. הוא עדיין לא רואה אותה, אבל הוא כבר מרגיש ומחכה. המילה "רגיל" אומרת שציפיה זו אינה דבר חדש עבורו, הוא רגיל לחכות לה, התמונה בלבו מאירה כמנורה במקדש. "לא נאנחות ולא נשמעים דיבור" למשורר, אבל הוא יודע שאהובתו קרובה, ובקרוב היא תהיה איתו.
"אני נכנס למקדשים אפלים." האווירה הרגשית של השיר
אווירת השירה נופלת על הקורא עםשורות ראשונות. אלה הם "מקדשים אפלים" מסתוריים, חומרה, סגפנות מהולים בציפייה וציפייה. "רועד מחריקת הדלתות" מוציא מתח, נימות הציפייה הגבוהות מנוגדות לחושך ולצללים. מנורות אדומות מוסיפות תבלין, נראה שאנו עם המחבר וכמוהו מחכים לגברת הנפלאה שלו.
זה יכול להיות די קשה וחד משמעיניתוח "אני נכנס למקדשים אפלים". סמלי הבלוק אף פעם לא מגלה לנו על אילו מקדשים אנו מדברים, אך משימתו היא לא לספר, אלא לתת לנו תחושה של השירה שלו. בשיר זה, תוכניתו זכתה להצלחה. תחושת הציפייה מתמזגת עם התחושה המיסטית של נוכחות דמותו של הסופר האהוב בקרבת מקום. היא בלתי נראית, לא נשמעת, אבל המשוררת יודעת שהיא תגיע למקדש החשוך הזה, מלא בצללי ספק, ותפזר אותם בקלות.
לסיכום
משוררי עידן הכסף יצרו ממשיהלומי שירה. עשרות שנים חולפות, ושיריהם עדיין רלוונטיים וחיים. אלכסנדר בלוק שייך למשוררים כאלה. "אני נכנס למקדשים אפלים" עם האווירה המופלאה של ציפייה, געגוע ושמחה ממימוש המפגש, שאולי יהיה רק בחלום, הוא שיר מדהים על אהבה וציפייה, על התחלה רוחנית של רגשות ו על חלום בהיר של אהוב.
