/ / ניתוח היצירה "פרידה ממטיורה". בעיות הסיפור מאת ו' רספוטין "פרידה ממטיורה"

ניתוח העבודה "פרידה מאמא". בעיות בסיפורו של ו 'רספוטין "פרידה מאמא"

הזמן לא עומד מלכת.החברה והחיים עצמם נעים כל הזמן קדימה, עושים התאמות משלהם לכללים שכבר נקבעו. זה פשוט קורה לכל אחד בדרכים שונות ולא תמיד בהתאם לחוקי המוסר והמצפון.

פרידה מאם הבעיה
הסיפור "פרידה מאטרה" מאת V.רספוטין הוא דוגמה לאופן שבו מגמות חדשות נוגדות את העקרונות המוסריים, כיצד הקידמה ממש "סופגת" נשמות אנושיות. העבודה, שהופיעה באמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת, נוגעת בנושאים רבים וחשובים שלא איבדו את הרלוונטיות שלהם כיום.

ההיסטוריה של יצירת הסיפור

המחצית השנייה של המאה ה-20 הפכה לרוויהשינויים בזמן בהיסטוריה של המדינה. וההישגים של התעשייה המדעית והטכנית, שתרמו למעבר לדרגה גבוהה יותר של פיתוח, הובילו לעתים קרובות לסתירות חמורות בחברה. דוגמה אחת כזו היא הקמת תחנת כוח רבת עוצמה, תחנת הכוח ההידרואלקטרית בבראטסק, לא הרחק מכפר הולדתו של הסופר, אטאלנקה. כתוצאה מכך הוא נפל לאזור השיטפון. זה נראה, איזה מה בכך: להרוס כפר קטן כדי להביא תועלת ניכרת לכל המדינה. אבל איש לא חשב על גורלם של תושביה הוותיקים. כן, והאיזון האקולוגי כתוצאה מהפרעה במהלך הטבעי של התפתחות הטבע הופר.

ניתוח הפרידה מהעבודה מהאם
אירועים אלה לא יכלו אלא להשפיע על נשמתו של הסופר,שילדותו ונעוריו עברו בביצה, בקשר ישיר עם מסורות ומנהגים מבוססים. לכן, סיפורו של רספוטין "פרידה מאטרה" הוא גם הרהורים מרים על מה שהסופר עצמו נאלץ לסבול.

סיפור עלילה

הפעולה מתחילה באביב, אבל סמליתההבנה של הזמן הזה כהולדת חיים חדשים אינה ישימה במקרה זה. להיפך, ברגע זה עפות ברחבי הכפר החדשות על ההצפה הממשמשת ובאה.

במרכז הסיפור עומדים הגורלות הטרגיים של ילידתהתושבים: דריה, נסטסיה, קתרינה, "זקנות" שחלמו לשים קץ לחייהן כאן וחיסו את הבוגודול חסר התועלת (יש אסוציאציות עם השוטה הקדוש, הנודד, איש האלוהים). ועכשיו הכל מתפרק להם. גם הסיפורים על דירה נוחה בכפר חדש על גדות האנגרה, וגם נאומי האש של הצעירים (אנדריי, נכדה של דריה), שהמדינה צריכה את זה, לא יכולים לשכנע אותם בכדאיות להרוס את ביתם. הזקנות מתאספות מדי ערב לכוס תה, כאילו מנסות ליהנות אחת מהשנייה לפני הפרידה. להיפרד מכל פינה בטבע, כל כך יקרה ללב. דריה כל הזמן הזה מנסה לשקם את החיים טיפין טיפין, את החיים שלה ואת הכפר, היא משתדלת לא לפספס כלום: הרי מבחינתה "כל האמת נמצאת בזיכרון".

כל זה נצפה במלכותיות על ידי הבוס הבלתי נראה: הוא לא יכול להציל את האי, ועבורו זו גם פרידה ממאטרה.

רספוטין פרידה מאמא
תוכן החודשים האחרונים של השהייהאת האי של הוותיקים משלימים מספר אירועים איומים. שריפת ביתה של קתרינה על ידי בנו השיכור שלו. מעבר לא רצוי לכפר נסטסיה וצפייה כיצד הצריף ללא מארחת הפך מיד ליתום. לבסוף, עודפי ה"פקידים" שנשלחו על ידי ה-SES להרוס את בית הקברות, וההתנגדות הנחרצת של הזקנות אליהם - מהיכן הגיעו הכוחות בעת הגנה על קברי הילידים שלהן!

והסוף הטרגי:לכודים בערפל, אבודים באמצע הנהר, אנשים בסירה שאיבדו את הכיוון בחיים. ביניהם בנה של הדמות הראשית, פאבל, שמעולם לא הצליח לקרוע את מקומות הולדתו מלבו. וכן הזקנות שנשארו על האי בשעת הצפה, ואיתן - תינוק תמים. מתנשא, לא נשבר - לא אש לקחה אותה, לא גרזן, ואפילו לא מסור חשמלי מודרני - עלווה כהוכחה לחיי נצח.

"פרידה מאטרה": בעיות

עלילה לא מסובכת.עם זאת, עשרות שנים חולפות, ויצירתו של רספוטין עדיין לא מאבדת מהרלוונטיות שלה: אחרי הכל, המחבר מעלה בה שאלות חשובות מאוד לגבי התפתחות החברה. להלן החשובים ביותר:

  • מדוע נולד אדם, איזו תשובה עליו לתת בסוף ימיו?
  • איך לשמור על הבנה הדדית בין הדורות?
  • מהם היתרונות של אורח חיים "כפרי" על פני "עירוני"?
  • למה אי אפשר לחיות בלי זיכרון (במובן הרחב)?
  • מה צריך להיות הכוח, כדי שלא יאבד את אמון העם?

כמו גם בעיות סביבתיות: מה מאיים על האנושות בהתערבות בהתפתחות הטבעית של הטבע? האם פעולות כאלה יהיו ההתחלה לסוף הטראגי של קיומו?

פרידה מתוכן האם
שאלות שבהתחלה די קשות ולאמרמז על תשובה חד משמעית, משפיע על רספוטין. "פרידה מאטרה" הוא חזון הבעיות שלו, כמו גם ניסיון למשוך את תשומת הלב של כל החיים על פני כדור הארץ אליהם.

דריה פיניג'ינה - התושבים הוותיקים ביותר של הכפר

שומר מסורות עתיקות יומין, נאמן לזכרו שלבדרכה שלה, ביראת כבוד למקומות שבהם בילתה את חייה - כך נראית הדמות הראשית של הסיפור. הבן ומשפחתו הלכו לכפר, שמחה אחת היא הגעתם פעם בשבוע. הנכד ברובו אינו מבין ואינו מקבל את אמונותיה, שכן מדובר באדם מדור אחר. כתוצאה מכך, אנשים ילידים עבורה הופכים להיות זהים לעצמה, זקנות בודדות. היא מבלה איתם זמן ומשתפת בדאגותיה ובמחשבותיה.

ניתוח העבודה מתחיל בדימוי של דריה"פרידה מאטרה". זה עוזר להבין כמה חשוב לא לאבד קשר עם העבר. האמונה העיקרית של הגיבורה היא שאין חיים ללא זיכרון, כי כתוצאה מכך, היסודות המוסריים של עצם קיומו של אדם אובדים. אז, הזקנה חסרת היחוד הופכת עבור רספוטין וקוראיו מידה של מצפון. הדמויות הלא בולטות הללו, לדברי המחבר, הן שהכי מושכות אותו.

סצנת פרידה

נקודה חשובה בהבנת העולם הפנימידריה הופכת לפרק שבו היא "מתכוננת למוות" האח מולדתה. ההקבלה בין עיטור הבית שיישרף לבין הנפטר בולטת. רספוטין כולל בעבודה "פרידה מאטרה" תיאור מפורט של האופן שבו הגיבורה "שוטפת" ומלבינה אותו, מקשטת אותו באשוח טרי - הכל, כפי שצריך להיות כשנפרדים מהמתים. היא רואה נפש חיה בביתה, פונה אליו כיצור היקר ביותר. היא לעולם לא תבין איך אדם (כלומר פטרוחה, בנו של חברתה) יכול לשרוף במו ידיו את הבית שבו נולד וגר.

סיפורו של רספוטין פרידה מאמא

הגנת בית הקברות

עוד סצנת מפתח, שבלעדיה אי אפשרניתוח היצירה "פרידה מאטרה" הוא הרס קברים בבית הקברות המקומי. שום כוונה טובה לא יכולה להסביר מעשה כה ברברי של השלטונות, המתרחש לנגד עיני התושבים. לכאב של השארת קברים של אנשים יקרים לטבוע, נוסף עוד אחד - לראות איך שורפים צלבים. אז הזקנות עם מקלות נאלצו לעמוד למענן. אבל אפשר היה "לעשות את הניקיון הזה בסוף" כדי שהתושבים לא יראו את זה.

לאן נעלם המצפון?וגם - כבוד פשוט לאנשים ולרגשותיהם? שאלות אלה נשאלות על ידי רספוטין ("פרידה מאטרה", אגב, אינה עבודתו היחידה של הסופר בנושא זה) וגיבוריו. הכשרון של המחבר הוא שהוא הצליח להעביר לקורא רעיון חשוב מאוד: כל ארגון מחדש של המדינה חייב להיות מתואם עם המוזרויות של אורח החיים של האנשים, עם המוזרויות של נפש האדם. מכאן מתחיל האמון אחד בשני וכל מערכת יחסים בין אנשים.

חיבור הדורות: האם זה חשוב?

איפה אנשים אוהבים SES ופטרוחה? ולא כל תושביה מתייחסים להרס מאטרה כמו חמש הזקנים הללו. קלאבקה, למשל, רק שמחה על ההזדמנות לעבור לבית נוח.

סיפור פרידה מאמא

שוב אני נזכר בדבריה של דריה על המשמעות של זהכדי שאדם יזכור את שורשיו, אבותיו, חוקי המוסר. הזקנים עוזבים, ואיתם נעלם הניסיון והידע שנצבר במשך מאות שנים, שאיש לא צריך בעולם המודרני. צעירים תמיד ממהרים לאנשהו, עושים תוכניות גרנדיוזיות, רחוקות מאוד מאורח החיים שהיה לאבותיהם. ואם פאבל, בנה של דריה, עדיין מרגיש לא בנוח בכפר: הוא סובל מבית חדש שנבנה על ידי מישהו "לא לעצמו", וממוקמים בטיפשות בניינים ואדמה שלא צומח עליהן כלום, אז הנכד שלה, אנדריי, כבר לא מבין מה יכול להחזיק אדם על אי נטוש כמו מאטרה. מבחינתו, העיקר הוא הקידמה והסיכויים שהיא פותחת בפני אנשים.

חיבור הדורות הוא נושא פרוע למדי."פרידה מאטרה" באמצעות דוגמה של משפחה אחת מראה כיצד היא אבודה: דריה מכבדת בקדושה את אבותיה, דאגתה העיקרית היא להעביר את הקברים אל האדמה. מחשבה כזו נראית לפאבל מוזרה, אבל עדיין הוא לא מעז לסרב מיד לאמו. אמנם הבקשה לא תתמלא: יש מספיק בעיות אחרות. והנכד לא מבין כלל למה זה נחוץ. אז מה אנחנו יכולים לומר על אלה ש"פשוט עושים את העבודה שלהם" לנקות את השטח - איזו מילה הם המציאו! עם זאת, אי אפשר לחיות בעתיד מבלי לזכור את העבר. בשביל זה נכתבת ההיסטוריה. וערכי המוסר נשמרים כך שטעויות לא יחזרו על עצמם בעתיד. זהו עוד רעיון חשוב שהסופר מנסה להעביר לבן זמננו.

מולדת קטנה - מה זה אומר לאדם?

רספוטין, כאדם שגדל בכפר,נפש רוסית, גם שאלה נוספת מודאגת: האם החברה תאבד את שורשיה, שמקורם בבית האב? עבור דריה ונשים זקנות אחרות, מאטרה היא המקום שממנו מקורה משפחתן, מסורות שהתפתחו במשך מאות שנים, בריתות שניתנו על ידי אבותיהן, שעיקרן ההגנה על מפרנס האדמה. למרבה הצער, צעירים עוזבים בקלות את מקומות הולדתם, ואיתם מאבדים את הקשר הרוחני שלהם עם האח. ניתוח העבודה מוביל להרהורים קודרים כאלה. הפרידה ממאטרה יכולה להיות התחלה לאובדן התמיכה המוסרית התומכת באדם, ודוגמה לכך היא פאבל, שמצא את עצמו בגמר בין שני בנקים.

היחס בין האדם לטבע

הסיפור מתחיל בתיאור יופיו של האי, לאנגע בציוויליזציה, תוך שמירה על מקוריותה. לסקיצות נוף יש תפקיד מיוחד בהעברת רעיונותיו של המחבר. ניתוח של העבודה "פרידה מאטרה" מאפשר להבין שאדם שחשיב את עצמו זה מכבר לאדון העולם טועה עמוקות. הציוויליזציה לעולם לא תוכל לגבור על מה שנוצר לפניה. ההוכחה היא העלווה הבלתי נשברת והאדירה שתגן על האי עד לרגע מותו. הוא לא נכנע לאדם, תוך שמר על העיקרון השולט.

נושא הפרידה מהאם

משמעות הסיפור "פרידה מאטרה"

התוכן של אחת היצירות הטובות ביותר של V.רספוטין ושנים רבות לאחר מכן נשמע כמו אזהרה. כדי שהחיים ימשיכו הלאה, והקשר עם העבר לא יאבד, עליך לזכור תמיד את השורשים שלך, שכולנו ילדים של אותה אמא ​​אדמה. וחובת כולם היא להיות על האדמה הזאת לא אורחים או תושבים ארעיים, אלא האפוטרופוסים של כל מה שנצבר על ידי הדורות הקודמים.