מחשבות הן יצירות אפיות ליריותפולקלור אוקראיני על אירועים מחיי הקוזאקים במאות ה- XVI-XVIII. הם הועלו על ידי רסיטטיב לליווי של בנדורות, שירים או זמרים משוטטים בקובזה. זהו ז'אנר של ספרות עממית אוקראינית גרידא. בעלילתם ובסגנונם הם קרובים לזעקות עבדים.
משפתיים של האנשים ועד דפי הקולקציות
העבודות הליריות והאפיות של המאה ה -16 אינןנשמר לתקופתנו, ישנם רק אזכורים במקורות מסוימים אודות קיומם. העובדה היא שהמילים הועברו מפה לפה, והם החלו להקליט רק במאה ה -17. באופן טבעי היו עשרות גרסאות של אותה מחשבה, מכיוון שכל מבצע בדרכו שלו שינה את הטקסט, הוסיף משהו והסיר משהו. בזכות אספנים כאלה של אמנות עממית, כמו ניקולאי צרטוב, פנטלימון קוליש, ניקולאי מקסימוביץ ', אמברוסי מטלינסקי, איזמעיל סרזנבסקי, שרדו כמה מאות מחשבות בפרשנויות שונות לתקופתנו.
ביניהם "מרוסיה בוגוסלבקה", לראשונההוקלט בשנות ה -50 של המאה הקודמת במחוז חרקוב מפיו של קובזר ריגורנקו מהכפר קרסנוקוצק. עד שנות השלושים של המאה העשרים נאספו כמה עשרות גרסאות לשיר זה. אך העיקרי הוא הטקסט שהתפרסם לראשונה ב"הערות על דרום רוסיה "מאת פנטלימון קוליש.
היא נבדקה אינספור פעמים.אפילו טאראס שבצ'נקו עצמו הקליד את זה ב"פריימר לבתי ספר דרום רוסיים ". העלילה גם היוותה השראה למיכאיל סטריצקי לכתוב דרמה בעלת אותו שם, והמלחין אלכסנדר סבסניקוב ליצור בלט.
"מרוסיה בוגוסלבקה": מחבר
אם אתה אומר שזה לא, אז זה לא בסדר.כן, לא ידוע מי הגה לראשונה את המילים וכיצד נשמע הטקסט המקורי, ולכן לא ניתן לייחס את המחבר לאיש בלבד. במקרה זה מקובל בדרך כלל שהם תוצאה של יצירתיות קולקטיבית. וזה באמת. מחשבות, כמו כל יצירות פולקלור אחרות, הועברו מפה לפה. המשמעות היא שאם הרעיון של שיר זה היה זר לזהות הלאומית, הוא לא היה מושרש והוא לא היה מזמר שוב ושוב. כל קובזר (הם היו בדרך כלל נושאי שירי עם) הוסיף את תרומתו לטקסט, מעט שינה אותו.
נושא ורעיון
מחשבה זו נחשבת בצדק לפנינת הלאוםאפוס. הנושא שהשיר הזה נושא בפני עצמו הוא תיאור המאבק של העם האוקראיני עם הטורקים, שהותם הארוכה של הקוזקים בשבי האויב והעזרה שהילדה מרוסיה רצתה להעניק לבני ארציה.
צורה פואטית מוזרה (חרוזים מילוליים,חזרות על משפטים), מבנה עלילתי ברור, האופי הסיפורי של תיאור האירועים, ליריקה חזקה, חדירה לעולמם הפנימי של הגיבורים - כל המאפיינים האופייניים הללו של הליריקה-אפוס טבועים בשיר זה על מרוסיה בוגולבקה.
הרכב
הקדמה: הסיפור שהקוזקים בשבי עם החאן הטורקי.
החלק העיקרי: ההבטחה של מרוסיה בוגוסלבקה לשחרר את בני ארצה.
סיום: הילדה עומדת במילה שלה, אבל היא עצמה מסרבת לרוץ עם הקוזאקים לארץ מולדתה.
העלילה
הדומא מתחילה להזכיר כי 700קוזקים נובלים בצינוק במשך 30 שנים ארוכות ואינם רואים את האור הלבן. ואז מרוסיה בוגוסלבקה באה אליהם ושואלת אותם אם הם יודעים איזה חג יהיה באוקראינה מחר. מטבע הדברים, הם לא יכולים לדעת, והיא מודיעה להם שזה חג הפסחא. הקוזקים מתחילים לקלל את מרוסיה על כך שפגע בלבם, אך הנערה מבקשת שלא לעשות זאת, משום שהיא מבטיחה לשחרר אותם בערב החג. בעלה, חאן טורקי, כשהוא הולך למסגד, נותן לה את המפתחות לצינוק שבזרועותיה. מרוסיה, כמובטח, דואג לקוזקים לברוח. בפרידה הוא מבקש מהם לנסוע לעיר בוגוסלב, לומר לאביה לא לאסוף כסף תמורת הכופר, כי היא "גיששה, התעסק." הדומא העממית האוקראינית מסתיימת בבקשה לאלוהים לשחרור כל העבדים.
התמונה של הדמות הראשית
זה לא נחשף מיד, אלא בהדרגה, במהלך התפתחות העלילה. מרוסיה היא שפחה פשוטה שנלקחה בשבי, שם הפכה לאשת-פילגשו של החאן הטורקי.
הטרגדיה של עמדתה היא זה, אפילו עםאת ההזדמנות לברוח, היא לא משתמשת בה. היא חולה מצפונה, כי במשך שנים רבות בשבי, הילדה הפכה למוסלמית, למרות שאביה היה כומר. מרוסיה בוגוסלבקה עצמה מסבירה כי "השתעממה ממותרות טורקיות, על עדינותם של האומללים." אך אהדת המספר היא מצד הגיבורה, והוא מנסה לא לגנות אותה, אלא לעורר אהדה.
רקע היסטורי
עובדות מהימנות על קיומו של אמיתיאין מרוסיה בוגוסלבקה. זה ככל הנראה דימוי קולקטיבי. במהלך שנות הדיכוי הטורקי, נערות רבות נלקחו בשבי, וחלקן אף הצליחו להשיג עמדה משפיעה בארץ זרה. ידוע לפחות על אחת כזו - נסטיה ליסובסקאיה, שהפכה לאשתו של הסולטאן סולימאן. ולטובת בני ארצם, נערות כאלה סיכנו את חייהן.
יצירות מקוריות כמו המחשבה על מרוסיה בוגוסלבקה נכללות ראוי באוצר הספרות העולמית.
