במהלך חייו הקצרים כתב מיכאיל לרמונטובמספר עצום של יצירות מבריקות המדהימות את היופי של ההברה ואת עומק המשמעות. המשורר העריץ תמיד שני דברים: קסם הטבע והפשטות, הכנות של העם הרוסי. לכן אין זה מפתיע כלל שסיפורו של חייל רגיל היווה את הבסיס של השיר "בורודינו". לרמונטוב כתב את העבודה המדהימה הזאת ב -1837 לרגל 25 שנה למלחמה הפטריוטית עם הצרפתים. בשיר נשמעת הגאווה בעת ובעונה אחת על גיבורים אמיצים וחסרי פחד שהשתתפו בקרבות העקובים מדם, ובמקביל אפשר לראות את האור המשתוקק לימים שחלפו ללא תקנה, את העצב שעכשיו אין לוחמים אמיצים שכאלה.
השיר "בורודינו" לרמונטוב עשה אוטוביוגרפיהשל העם הרוסי. מטרת המחבר הייתה להראות עד כמה גדלה התודעה העצמית של אנשים, איזו רוח לחימה יש להם והרצון להגן על מולדתם בכל מחיר, מבלי למסור פיסת אדמה לאויב. מיכאיל יוריביץ 'הצליח להפוך לחלוטין לסוללה ולהביט בעיניו באירועים שהתרחשו במהלך קרב בורודינו. המספר מדבר לפעמים בשמו, משתמש בכינוי "אני", ואז עובר ל"אנחנו "ובכך מאחד את כל הצבא. יחד עם זאת, אין מתח, החייל אינו מתמוסס בקהל, אך מורגשת אחדות העם. חיילים נלחמים, לא רק מצילים את חייהם, אלא גם מגנים על חבריהם.
בשיר "בורודינו" השווה לרמונטובלוחמי נפוליאון עם רוסים. הראשונים מורגלים בתפיסה מהירה של רכושו של מישהו אחר, ואילו האחרונים מוכנים להילחם עד מוות, מכיוון שאין להם יותר מה להפסיד. ברגע שליאו טולסטוי הודה שעבודה זו היא הבסיס של "מלחמה ושלום", מבחינה אידיאולוגית זו אמת טהורה. מיכאיל יוריביץ 'מאפיין מלחמה זו כצודקת, משחררת, לאומית, ומדגיש זאת שוב ושוב במילים "מולדת" ו"רוסית ". הקרב ניצח, ולכן לא בכדי החיילים מתו ליד מוסקבה - זה מה שרמונטוב רצה לומר.
