חוק הטבע הוא אחד העתיקים ביותרמושגים, שעליהם "שברו את החניתות" פוליטיקאים, עורכי דין ופילוסופים, ושאלה זו נותרה פתוחה עד היום. אם כי אם תעקבו אחר התפתחות התיאוריה הזו, תשימו לב שלמרות התנגדות מתנגדיה, היא כמעט כבשה את תחום היחסים המשפטיים הבינלאומיים. קודם כל, מעניין בכך שהוא עלה בעידן העת העתיקה, ואולי אף קודם לכן, אבל הוא התחיל להיתפס כהוראה מיוחדת הרבה יותר מאוחר. לבסוף, מאז "הזמן החדש", היא הפכה לאחת משתי תיאוריות סותרות בתחום ההלכה.
אמנם ההבנה שניתנות תכונות מסוימותהאדם מטבעו, באמת נוצר מוקדם מאוד, ביוון העתיקה זה שימש רציונל לעבדות, כי אפילו אריסטו הגדול האמין שסוג מסוים של אנשים הם עבדים מטבעם, ולכן אחרים שהתמזל מזלם להיוולד חופשי צריכים לשלוט. עצם המושג "חוק טבעי" (או jus naturale) שייך למשפטנים הרומים הקדומים, אך בהגדרתו הם לא חרגו מעבר להיגיון מופשט מאוד. בימי הביניים שולבו התיאוריות של אמות מידה טבעיות ואלוהיות, ולכן מונח זה שימש בעיקר מדענים קאנוניסטים שפיתחו את הנורמות של חקיקת הכנסייה, המבוססת לרוב על שיקולים פוליטיים.
מצד שני, בקודש אוטקסטים מיתולוגיים או ביטויים מוסריים המובעים ביצירות ספרותיות או באמנות עממית, אידיאלים מסוימים התפתחו בהדרגה לגבי מהי אמת, צדק, שוויון וכו'. גם הם הובנו כמעין חוק טבע, שכן הם פעלו כמדד לאופן בו אדם צריך להתנהג ומה משמעות כבודו. נראה היה שהזמן החדש היה זרז לתיאוריה הזו והכריז שיש דברים ברורים שניתנים לאנשים מטבעם - אלה החיים, החופש, השוויון - והשתייכות אליהם מעצם הלידה. הרעיונות הפילוסופיים שהעלו את האמיתות הללו על המגן הועלו על ידי הוגו גרוטיוס והוגים רבים של תקופת הנאורות, בפרט, הולבך ורוסו.
המשפט הטבעי כעיקרון החל להתגבשבחקיקה כמו ההצהרה הצרפתית המהפכנית משנת 1789 על "זכויות הטבע הקדושות" או הכרזת העצמאות האמריקאית. אמנם יש להבהיר כי המהפכנים הצרפתים, לאחר שכתבו טקסט נשגב על אי-ההתבטלות של החירות והשוויון, הוציאו משם נשים, מה שהוליד לאחר מכן את תנועת זכות הבחירה. זה מאוד משמעותי לפיתוח התיאוריה הזו, מכיוון שאפילו רבים מאלה שחלקו את העמדה שחלק מהפריבילגיות הן חלק אינטגרלי מהטבע האנושי, בפועל, כאשר עוסקים בחברה שבה לקבוצות שונות של אנשים יש אינטרסים מנוגדים, הצדיקו זאת בדיוק אותם חוקים המגינים על סמכויותיהם של אנשים ומעמדות שולטים. לכן, במאה ה-19, כאשר התממשה הבנה זו של מבנה החברה האנושית, החלו מושגי החוק הטבעי והחיובי להתעמת בגלוי זה עם זה.
הגנה על העדיפות של הנורמות והאידיאלים של החוקים "מהטבע", פילוסופים התבססו לעתים קרובות על הרעיון של טוב, לא תועלת. החוק הטבעי, הן במובן הקלאסי והן במובן המודרני שלו, הוא אוסף של סוגים כאלה של טובין שלא ניתן לצמצם זה לזה ולא לכל מרכיב אחר. חיים, כבוד, חברה, חופש ועוד דברים וכללי התנהגות דומים צריכים להינתן לאדם במתחם כדי שיוכל לחיות ולא להתקיים. אי אפשר להזניח אחד מהם למען השני, כי הם "עובדים" רק במצטבר. אי אפשר לקחת אותם כעונש, או שאסור לוותר על כל אחד מהם. רק אז ניתן להשיג טוב. תיאוריה חיובית מבוססת על "תועלת", כלומר, על הרעיון שאתה יכול להקריב משהו למען טוב יותר או מישהו למען אושר כללי.
מכאן נובע הקונספט שעליוזכויות אדם טבעיות, כלומר, תורת הסמכות הניתנת מלידה. שום רשות לא נתנה לו את הפריבילגיות האלה, הוא לא חייב לאיש בגינן ולא צריך להודות לאף אחד. יתרה מכך, לא המדינה, לא מנהיג המפלגה, ולא קבוצה של אנשים יכולים לקחת את ההזדמנויות הללו מאף אחד, אפילו בצורה הדמוקרטית ביותר. כל ניכור של זכויות כאלה יכול להתפרש מבחינה משפטית רק כהפרתן המחייבת שחזור. למעשה, מקור הכוחות הטבעיים הללו טמון במושג הכבוד, כפי שטען ז'אן ז'אק רוסו, שכן רכוש זה עצמו אינו כזה שטבוע באנשים מסוימים ונעדר אצל אחרים, אלא תכונה חברתית משותפת המאפיינת את כולם. נציגי המין האנושי.
