ישנם שלושה סגנונות משנה:סגנון מדעי נכון של הטקסט (מאמרים, מונוגרפיות, עבודות גמר, דוחות מדעיים, נאומים בכנסים מדעיים, סכסוכים), מדעי וחינוכי (הרצאות, ספרי לימוד), מדע פופולרי (מאמרים, מסרים מדעיים פופולריים, מאמרים).
סגנון מדעי: המאפיינים העיקריים שלו
האקדמאי ד.ש. ליכצ'וב ציין בעבודותיו:
1. הדרישות לסגנון מדעי נבדלות משמעותית מהדרישות לשפת הבדיון.
2.השימוש במטאפורות ודימויים שונים בשפת העבודה המדעית מותר רק אם יש צורך לשים דגש הגיוני על מחשבה מסוימת. בסגנון המדעי, דימויים הם רק מכשיר פדגוגי הדרוש כדי להפנות את תשומת הלב לרעיון המרכזי של העבודה.
3. הקורא לא צריך לשים לב לשפת סגנון מדעי טובה באמת. עליו להבחין רק במחשבה, ולא בשפה בה באה לידי ביטוי המחשבה.
4. היתרון העיקרי של השפה המדעית הוא בהירות.
5. יתרונות נוספים של הסגנון המדעי הם קיצור, קלילות, פשטות.
6.הסגנון המדעי כולל שימוש מינימלי בסעיפים במאמרים מדעיים. הביטויים צריכים להיות קצרים, המעבר ממשפט אחד למשנהו - טבעי והגיוני, "לא מורגש".
8. הימנע משימוש תכוף בכינויים הגורמים לחשוב שהם מוחלפים במה שהם מתייחסים.
תֵשַׁע.אין צורך לפחד מחזרות, נסה להיפטר מהן מכנית. צריך לייעד את אותו מושג באותו מונח; לא ניתן להחליף אותו במילה נרדפת. יש להימנע רק מאותם חזרות שהגיעו מעוני שפת הכותב.
10. כדאי להימנע ממילים-טפילים שאינם מוסיפים דבר למחשבה. עם זאת, יש לחשוף רעיון חשוב בפירוט רב יותר, עם קצת להתעכב עליו.
11. הסגנון המדעי מעודד תשומת לב מיוחדת לאיכות המילים. עדיף להשתמש במילה "הפוך" במקום "להיפך", "הבדל" במקום "הבדל".
טקסטים בסגנון מדעי: מאפייני אמצעים לשוניים
- מילות ספר עם משמעות מופשטת (מופשטת) וכללית (השתקפות, חשיבה, חוסר משקל, יכולת שינוי);
- אוצר מילים מדעי כללי (תהליך, גודל, איכות, רכיב, סיבה);
- מונחי מילים - קבוצת שמות המאוחדים במערכת הטרמינולוגית של מדע מסוים (פלנקטון, פונמה, התאמה, השתקפות);
- צירופי מילים ספציפיים (נקודת רתיחה, משבר דמוגרפי, לבלב, משפט מורכב);
- תדירות גבוהה של שמות תואר (כ- 13%), מילות יחס, צירופים, שילובי מילות יחס (מסיבה כלשהי, בעזרת, על בסיס, בהשוואה ל ..., ביחס, בקשר עם ... וכו ' .);
- משפטים מורכבים (במיוחד מורכבים);
- משפטים עם מילות היכרות, ביטויי השתתפות והשתתפות.
הסגנון המדעי צריך להיות מוכר לכולם ולכולם.
