המושג "טכנולוגיית למידה" הופיע בפדגוגיה בשנות ה -50 של המאה הקודמת. בתחילה, "טכנולוגיה פדגוגית" התייחסה להוראה, והטכנולוגיה עצמה לימדה בעזרת אמצעים טכניים שונים. זו הסיבה שמומחים רבים מבדילים את השלב המודרני בטכנולוגיה פדגוגית, כלומר מעבר ממדיה מסורתית (טלוויזיה, רדיו) לטכנולוגיות החדשות כביכול. טכנולוגיות הוראה פדגוגיות חדשות הן מחשבים, מכשירים מיקרו-אלקטרוניים ולייזר, מערכות אחסון מידע ממוחשבות, ערוצי תקשורת וכו '.
טכנולוגיות הלמידה בפדגוגיה הןמערכת של שיטות, טפסים, כלים חינוכיים ושיטות הוראה המשמשות באופן שיטתי בתהליך החינוכי. זוהי אחת הדרכים המשמעותיות ביותר להשפיע על למידה, חינוך ופיתוח של הלומד. מאידך, הוראת הטכנולוגיה בפדגוגיה היא מדע שלם על השיטות בהן משתמש המורה להשפיע על התלמידים באמצעים טכניים או אינפורמטיביים. כל מורה יכול להיחשב היוצר של הטכנולוגיה, תן יצירה זו להיות עם הלוואות. עבור מורה שלמד להתמודד עם טכנולוגיות, במצב המתפתח שלו, התהליך העיקרי יהיה התהליך הקוגניטיבי.
סיווג הטכנולוגיה החינוכית
Исследуя педагогическую литературу, можно יש לציין כי טכנולוגיות ההוראה בפדגוגיה מסווגות באופן שונה. להלן תתבצע שיטת סיווג GK Selevko, שהוא המפורסם ביותר במדעי החינוך.
· בהתאם לרמה, טכנולוגיות כמו פדגוגיות כלליות, מתודולוגיות פרטיות ומקומיות מובחנות.
· על בסיס פילוסופי, ישהטכנולוגיות הבאות: דיאלקטי ומטאפיזי, אידיאליסטי ומטריאליסטי, דתי ומדעי, תיאוסופי ואנתרופוסופי, קיומי ופרגמטי, לא אנושי והומניסטי, כפייה וחינוך חינם.
· לפי הגורם העיקרי להתפתחות נפשית: פסיכוגני, סוציוגני, ביוגני, אידיאליסטי.
· על ידי התמצאות במבנים אישיים - טכנולוגיות של פיתוח עצמי, טכנולוגיית מידע, רגשית ואמנותית, רגשית ומוסרית, היוריסטית ונכנסת.
לפי אופי המבנה והתוכן -חינוך והוראה, דתי וחילוני, טכנוקרטי והומניטרי, מורכב וחודר, גדל, ספציפי לנושא וכן מונוטכנולוגיה.
לפי סוג ניהול וארגוןפעילויות קוגניטיביות - אימון להרצאות קלאסיות, אימונים בעזרת אמצעים טכניים אורקוליים, אימונים בעזרת ספר לימוד, הכשרת תכניות וכן מערכות של "קבוצות קטנות", "יועץ", "מורה דרך".
יש לציין כי חשובהצד של הטכנולוגיות הפדגוגיות הוא היחס של מבוגרים לילד, כמו גם המקום (המיקום) של הילד בתהליך החינוכי. על סמך זה מובחנות טכנולוגיות ההוראה הבאות בפדגוגיה:
· סמכותני - המורה משמש כנושא היחיד של התהליך החינוכי, עבור התלמיד זה רק "אובייקט".
· דידקוצנטריות - יחסי נושא-אובייקט בין המורה לתלמיד שולטים, ואילו ההוראה היא הדומיננטית על פני החינוך.
טכנולוגיות מונחות אישיותלמידה - אישיותו של הילד עומדת במרכז המערכת החינוכית כולה, ומבטיחה תנאים ללא התנגשות, בטוחים ונוחים להתפתחותה. אישיותו של הילד, המבוססת על טכנולוגיה זו, היא נושא עדיפות.
· יחסים אנושיים-אישיים - מהות הומניסטית, התמקדות פסיכותרפויטית בתמיכה בפרט.
· טכנולוגיות של שיתוף פעולה - דמוקרטיה, שותפות, שוויון ביחסי הנושא בין התלמיד למורה.
· טכנולוגיות של חינוך חופשי - התמקדו במתן התלמיד עצמאות וחופש בחירה בתחום חייו.
· טכנולוגיות אזוטריות - הן מבוססות על תורת הידע האזוטרי - האמת והדרכים המובילות אליה.
