הכלכלה במדינה שלנו דרש כמהייצוב, פיתוח של צמיחה בר קיימא בזמן, עם זאת, זה היה אפשרי רק תחת המדיניות של NEP. השלב ההתפתחותי האיכותי יכול להתחיל רק הודות להתרחבות תעשייתית חדשה, במיוחד בתחום הצבאי. ה- NEP סיפק את כל הדרכים האפשריות להיות, אבל הם הלכו נגד הרעיונות של חברה קומוניסטית, אשר בסופו של דבר הוביל את הופעתה של מושגים כגון תיעוש קולקטיביזציה.
התיעוש בברית המועצות מקורודצמבר 1925 לאחר קונגרס המפלגה ה -14. שקול את המושג הזה בפירוט רב יותר. התיעוש הוא תהליך של יצירת ייצור מכונות בקנה מידה גדול, המיועד לכל ענפי הפעילות הכלכלית. למעשה, כמקור השקעה רציני לביטול אירוע המוני כזה יכול להיות רק כפר. התיעוש והקולקטיביזציה ייצגו יחד את המדיניות המוסמכת של המדינה, שבה הראשונה היתה מכוונת להתפתחות, ואילו השנייה ציינה במישרין שיטות לא-כלכליות של הכפייה לעבודת האיכרים. ואף על פי שהיתה ירידה כללית בייצור מסוג חקלאי, ההכנסות עבור המדינה היו ענקיים.
הגדול נהפך לכוח מניע נוסף.דיכאון של 1929-33, המתרחש במערב. המשבר פשוט אילץ את האירופים לחפש שווקים חדשים של מוצרים, וברית המועצות היתה המקום המתאים ביותר עם הזדמנויות פיננסיות בלתי מוגבלות. כתוצאה מכך, במהלך השלב העיקרי של התיעוש (מ 1928 עד 1938), כבר שלושה רבעים של כל הציוד היה מיובא. כך, הן התיעוש והן הקולקטיביזציה היו מוצדקות לחלוטין בעיני הדמויות הפוליטיות במדינה.
Стоит отметить, что технология реализации התיעוש היה חדש. הבסיס היה התוכניות החומשיות להתפתחות המשק הלאומי בברית המועצות. יש לומר שלפני המלחמה היו חמש תוכניות כאלה. בתחום ההתפתחות של המשק הלאומי כולו, כל השיטות יצרו יתרון מסוים, אולם למעשה, מסגרת הפיתוח המתוכננת לא התממשה. בשל המשק המתוכנן, ניתן היה להתרכז מיד בקידום מגזרים חשובים מבחינה אסטרטגית, למשל בתעשייה כבדה, בתעבורה, בתעשייה הביטחונית, באנרגיה ועוד. כבר בשנים של תוכנית החומש הראשונה, התיעוש והקולקטיביזציה הניבו תוצאות: למעלה מ -1.5 אלף מפעלים ומפעלים שונים נבנו. בחמש השנים האחרונות מגיע מספרם ל -4.5 אלף. כך, בשנות השלושים, הפכה ברית-המועצות לכוח מתועש רב עוצמה, שמטיל תחרות על מצוקות המערב.
התיעוש הביא הרבה חיובירגעים, ללא ספירת התקדמות בתעשייה: האבטלה בוטלה במדינה, עובדים מיומנים מאוד הופיעו, מהנדסים הוכשרו באופן פעיל, ההתקדמות החלה מבחינת השכלה אוניברסלית. האופקים החברתיים הורחבו מאוד ואנשים החלו לשאוף לעשות את הקריירה שלהם. אבל כל זה פגע באזור אחר - הכפר, ששילם עבור הכל.
הקולקטיביזציה נועדה לחסלכלכלה פרטנית, על הופעתה של כלכלה חברתית חדשה. השימוש החופשי במוצרים המיוצרים לא נכלל, כולם נשלחו למדינה. כתוצאה מכך היו בעיות במזון. הקולקטיביזציה ההמונית מתחילה בשנת 1929. מאז תקופה זו, בעוד כמה חודשים, יש כבר 2.4 מיליון חוות במשקים קולקטיביים שהצטרפו אליהן, אשר חרגו משמעותית מהנתון של 12 השנים האחרונות. מטבע הדברים, הכפר מקבל פקודות כאלה בעוינות, אך המדינה מגיבה בחומרה ובלתי הפיכה, ושולחת פלח של "עשרים וחמישה אלף". איברים עונשיים באים לידי ביטוי.
מתגבש גם לוח זמנים של קולקטיביזציה, אשרקובע את קצב ההתפתחות הכלכלית. כאן ראוי לציין את הופעתה של רוח תחרות מסוימת, כאשר המנהיגים היו מוכנים לחרוג מלוח הזמנים שלהם. אמצעי הדיכוי הוחמרו כדי לדכא התנגדות המונית. כאן מופיע הצורך במערכת דרכונים, אותה מציגה המדינה, אך היא אינה חלה על איכרים. כתוצאה מכך הם שוב מאבדים קצת חופש, מכיוון שללא דרכון הם לא יכולים לנוע לשום מקום (הם מוצאים עצמם קשורים לאתר כזה או אחר). לא קשה לנחש מי שוב הושפל ונעלב. לאחר מכן, בשנת 1932, מתחיל רעב המוני.
