אומנות הדיבור היא היחידה שאינה דורשתליצירתיות, ללא חומר מאולתר, ללא חימר, ללא אבן, ללא צבעים - רק כישרון השליטה במילה. אם הזיכרון האנושי היה שומר הכל ולתמיד, אפילו נייר לא היה נדרש.
רטוריות הן דמויות דיבור כאלהאשר בנויים על ביטויים מילוליים של אופי דיאלוגי מותנה. דמויות רטוריות נובעות כתוצאה מהפרת הנורמות התקשורתיים וההגיוניים של האמירה, שכן האינטונציות הדיאליות שהן מביאות לתהליך הדיבור אינן מיועדות לתשובה אמיתית או לפעולה מעשית יעילה, כמקובל בתקשורת "חיה". תקשורת תוססת זו בחיי היום-יום היא דיאלוג שמשרת בעיקר את הצרכים של חילופי מידע בין משתתפיו. הוא מורכב מפניות כאלה לשוחח, המציעות את התשובה או מעודדות אותו לפעולות מסוימות. דיאלוג של מחזורי רטוריות מותנה למדי, והשימוש בהם ביצירה אמנותית נועד לפתור את המשימות הבאות:
- התאמה אישית של דיבור הדמויות;
- חיזוק האקספרסיביות והתוכן הרגשי בנאום המחבר והגיבורים;
- התמקדות בהיבטים של התופעה המתוארת החשובים עבור המחבר.
במקרים מסוימים, דמויות רטוריות יכולות למלא תפקיד קומפוזיציוני.
חוקרי ספרות עכשוויים לדמויות רטוריותכוללים המרות, שלילות, קריאות ושאלות. איך הם מסבירים מהי שאלה רטורית, ערעור רטורי, קריאה רטורית והכחשה? שקול את הערעור. זה רטורי אם הוא לא מכוון ליצור קשר ממשי עם האדם, האובייקט או התופעה שאליהם מכוון הנאום, אלא משמש רק כדי למשוך את תשומת ליבו של הקורא אליהם ולהביע את עמדתו של הדובר. ערעור כזה נקרא גם "ייצוג נומינטיבי". הנה דוגמה: “מוסקבה! כמה בצליל זה ... "פניות רטוריות משמשות לעתים קרובות יותר בשירה פואטית מאשר בטקסטים פרוזאיים, שם, בין היתר, היא מתארחת לעיתים קרובות," מציגה "את נושא העבודה. כמו כאן: “הו שמחה! יש בלבך כל כך הרבה ריק שאתה לא יכול, לא יכול ... "
קריאה רטורית היא אמירההמאופיינת בביטוי מיוחד ובאופי רגשי מודגש. הוא מוצג בעיקר במטרה למשוך תשומת לב או לחזק את הדגש על היבט כזה או אחר של האובייקט המתואר: "הו מבט ערמומי ומפתה!" כל הדמויות הללו ממלאות את תפקידן בטקסט היצירה, אך הדבר הנפוץ הוא שכולן הופכות את הטקסט הזה לביטוי ורגשי.
