מכתב פסקוב של פסקוב - תזכיר ידועחוק ימי הביניים, שנוצר ככל הנראה בפסקוב בשנת 1397 (מידע זה מצוין במסמך עצמו). הוא מתאר את הוראות החקיקה הרוסית הנוגעות למערכות השיפוט והפלילים באותם זמנים. לאחר שתלמד אותו, תוכל ללמוד על רבים ממורכבויות ההליך השיפוטי או על העונשים ששימשו להפרות מסוימות.
המסמך מחולק לשני חלקים עיקריים, אשר,בתורו, מורכב מכמה סעיפים. החלק הראשון מוקדש לבית המשפט: סוגיו מפורטים, מתואר נוהל ניהול המשפט, תיאור הראיות השיפוטיות ושכר הטרחה.
והחלק השני מכיל מידע על עבירות פליליות, כללי ההלוואות והירושה, המסחר ועריכת חוזים.
בואו ננתח את הנקודות המעניינות ביותר.
עונשים
קנסות הוטלו בגין שוד, לחימה, גניבה,שוד ורצח. סכום הכסף היה תלוי במעמד של אדם: עבור בויאר היה זה חמישים רובל, עבור "איש חי" - עשרים, ועבור "איש צעיר" - עשרה.
היו שלושה סוגים של קנסות, בערךמזכיר את מכתב פסק הדין בפסקוב: מכירה (קנס לאוצר הנסיך), פיצוי בגין נזק לקורבן או לקרוביו ושכר משפט. הסכום היה גדול מספיק לאותם זמנים - לרוב לאנשים העניים לא היה כל כך הרבה כסף, מה שהפך אותם לתלויים בשכבות העשירות של האוכלוסייה: סוחרים, בויארים, שוררים.
פשעי מדינה
המסמך מזכיר רשימה של רציניים במיוחדפשעי מדינה. זו בגידה גבוהה, חדירה לאולם בית המשפט, שוחד, עלבון פקיד. כולם נענשו ביעילות רבה - עם עונש מוות.
בעבירות פחות חמורות, רקסוג אחד של עונש הוא מגוון קנסות כספיים. זה מאפשר לנו לציין כי החוק הפלילי על פי אמנת בית המשפט בפסקוב היה מפצה יותר מאשר ענישה.
בית המשפט של הנסיך וראש העיר
שתי עמדות אלה היו קשורות זו בזו:איש מהם לא יכול היה לשפוט ללא נוכחותו של האחר. הם היו נציגים של שני עקרונות - מדינה וזמסטבו, שהיו קשורים זה לזה באין מפריע. כשירותו של בית משפט זה כללה טטבה וגולובשצ'ינה, שוד, קרב ושוד.
שופטים שנבחרו בפסקוב שקלו מקרים של שכר דירה, הלוואות, ירושות, רכישות וכן בעלות על קרקעות. הנסיך לקח חלק בתהליך זה.
מושל ולדיקה עסק בענייני הכמורה ואלה שהשתייכו למחלקת הכנסיות. מבין האישים החילוניים נכחו בו שני ערכאות עירונים שמונו על ידי החברה. התביעות של אנשי הכנסייה עם אנשים שאינם כנסיות טופלו על ידי הארכיבישוף ושופטי המחוז.
במשפט הווש, כל ההחלטות התקבלו רק בכללותןקהילה. הנסיך והמושל לא הורשו עליו. עם זאת, במכתב לא כתוב אילו מקרים הוא שקל. ככל הנראה הם עסקו בנושאים שעניינם העיר כולה, כמו גם כאלו שלא ניתן היה לפתור באמצעים אחרים.
למרות העובדה שמכתב בית המשפט בפסקובהגיעה לימינו לא לגמרי, אך עם פערים גדולים, היא עדיין משמשת מקור ייחודי לא רק לנורמות החוקיות של זמנה, אלא גם לחיי היומיום של פלחי אוכלוסייה רבים המכונים במסמך.
