מדינות רבות לייצר נפט הצליחו לפתח שלהםהכלכלה עקב יישום המשאב העיקרי. אבל הצמיחה הדינמית של האינדיקטורים לא הייתה אפשרית אם המדינות המתפתחות לא התאחדו.
קבוצות של מדינות מפיקות נפט
מומחים כל המדינות מחולקות למספר קבוצות:
- חברי אופ"ק;
- ארה"ב וקנדה;
- מדינות הים הצפוני;
- מדינות גדולות אחרות.
מנהיגות עולמית שייכת לקבוצה הראשונה.
ההיסטוריה של הקמת אופ"ק
ארגון בינלאומי המפגישהיצואנים העיקריים של הנפט נקראים לעתים קרובות קרטלים. הוא נוצר על ידי מספר מדינות על מנת לייצב את המחירים עבור משאב חומר הגלם העיקרי. ארגון זה נקרא אופ"ק (אופ"ק - ארגון המדינות המייצאות נפט).
אבל המדינות החדשות עצמאיות רצולשלוט בייצור נפט בשטחה ולפקח על ניצול המשאבים. ובהתחשב בעובדה שבשנות ה -60 היצע חומרי הגלם הזה עלה על הביקוש, אחת ממטרות הקמתה של OPEC הייתה למנוע ירידת מחירים נוספת.
תחילת העבודה
יצואניות נפט גדולות בעולם בשנות השבעיםהשתלט לחלוטין על ייצור הנוזל הדליק. בפעילות OPEC החלו התלויים המחירים שנקבעו למשאב הגולמי. בתקופה זו הצטרפו לארגון מדינות אחרות המייצאות נפט. הרשימה התרחבה ל -13 חברים, כולל אקוודור, ניגריה וגאבון.
רפורמות הכרחיות
שנות השמונים הפכו לתקופה די קשה.ואכן, בתחילת העשור הזה המחירים עלו ללא תקדים. אך עד שנת 1986 הם ירדו, והמחיר נקבע על כ -10 דולר לחבית. זו הייתה מכה משמעותית, שהשפיעה על כל המדינות המייצאות נפט. OPEC הצליחה לייצב את עלות חומרי הגלם. במקביל, נוצר דיאלוג עם מדינות שאינן חלק מארגון זה. כמו כן, נקבעו מכסות לייצור נפט לחברי OPEC. הקרטל הסכים על מנגנון תמחור.
החשיבות של OPEC
כדי להבין מגמות בשוק הנפט העולמיחשוב לדעת כיצד השתנתה השפעתה של אופ"ק על המצב. אז, בתחילת שנות השבעים המדינות המשתתפות שלטו רק ב -2% מהייצור הלאומי של חומר גלם זה. כבר בשנת 1973 השיגו המדינות כי 20% מייצור הנפט היו בשליטתן, ובשנות השמונים למעלה מ- 86% מכלל הייצור של המשאב הפך להיות כפוף להן. עם זאת, המדינות המייצאות נפט שהצטרפו ל- OPEC הפכו לכוח דומיננטי עצמאי בשוק. באותה תקופה כבר תאגידים בין לאומיים איבדו את כוחם מכיוון שמדינות, במידת האפשר, הולאמו את כל תעשיית הנפט.
מגמות כלליות
אך לא כל המדינות המייצאות נפט היו כאלהלארגון בינלאומי מיוחד. לדוגמא, בשנות התשעים החליטה ממשלת גבון לעזוב את אופ"ק, באותה תקופה השהה אקוודור זמנית את ההשתתפות בענייני הארגון (בין השנים 1992-2007). רוסיה, שתופסת מעמד מוביל מבחינת היקף הייצור של משאב זה, הפכה בשנת 1998 לצופה בקרטל.
נכון לעכשיו, לחברי OPEC יש סך שללבצע 40% מייצור הנפט בעולם. יתר על כן, הם מחזיקים 80% מהעתודות המוכחות של חומר גלם זה. הארגון יכול לשנות את רמת ייצור הנפט הנדרשת במדינות המשתתפות, להגדיל או להקטין אותה על פי שיקול דעתו. במקביל, רוב המדינות המעורבות בפיתוח פיקדונות של משאב זה פועלות במלוא יכולתן.
יצואנים גדולים
כעת חברות OPEC הן 12 מדינות.חלק מהמדינות המעורבות בפיתוח בסיס המשאבים פועלות באופן עצמאי. למשל, מדובר ביצואני נפט גדולים כאלה כמו רוסיה וארצות הברית. הם אינם נתונים להשפעת OPEC, הארגון אינו מכתיב להם את התנאים למיצוי ומכירת חומר גלם זה. אך הם נאלצים להשלים עם הנטיות הגלובליות שקבעו המדינות המשתתפות בקרטל. כרגע רוסיה וארצות הברית תופשות עמדות מובילות בשוק העולמי יחד עם ערב הסעודית. מבחינת רמת הייצור של נוזלים דליקים, כל מדינה מהווה יותר מ -10%.
אך לא זו כל המדינות העיקריות המייצאות נפט. רשימת עשרות המנהיגים כוללת גם את סין, קנדה, איראן, עירק, מקסיקו, כווית, איחוד האמירויות הערביות.
עכשיו בלמעלה ממאה מדינות שונותישנם מרבצי נפט, בהם שדות מפותחים. אך היקף המשאבים המופקים, כמובן, קטן מאין כמותו בהשוואה לאלה שבבעלות המדינות הגדולות ביותר לייצוא נפט.
ארגונים אחרים
OPEC היא העמותה המשמעותית ביותרמדינות לייצור נפט, אך לא היחידה. למשל, בשנות השבעים של המאה העשרים התארגנה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה. 26 מדינות הפכו מיד לחברות בה. ה- IEA אינו מסדיר את פעילות היצואנים, אלא היבואנים העיקריים של חומרי גלם. המשימה של סוכנות זו היא לפתח מנגנוני אינטראקציה הנחוצים במצבי משבר. לפיכך, דווקא האסטרטגיות שפותחו על ידו איפשרו להפחית במידת מה את ההשפעה של OPEC על השוק. ההמלצות העיקריות של ה- IEA היו שמדינות ייצרו עתודות נפט, יפתחו מסלולים אופטימליים לתנועת חומרי גלם במקרה של אמברגו, ויבצעו אמצעים ארגוניים הכרחיים אחרים. זה תרם לכך שלא רק יצואניות הנפט הגדולות ביותר יכולות להכתיב את התנאים בשוק.
