תצורה של מגבר קול מודרניציוד, יצירת סראונד, כולל הפרדה תפקודית של ערוצים. מערכת שמע זו כוללת רמקולים קדמיים ואחוריים, ערוץ מרכזי וסאבוופר.
ככלל, subwoofers מתוכננים על פיעקרון פעיל, כלומר, יש מגבר מובנה משלהם, אספקת חשמל והתאמה. בקרות והגדרות כוללים שני ידיות עיקריות: "רמה" (רמה) ו "תדר Cutoff" (תדר Crossover). המטרה של כפתור ברמה הוא די מובן, הוא הרגולציה של עוצמת האות קול. אבל למה אנחנו צריכים את ההגדרה השנייה, זה לא ברור לכולם.
מבחינה טכנית, יישום הגבלת התדרים העליונים- המשימה לא קשה. מהקורס בפיזיקה ידוע כי לקיבולים יש תכונת סינון ביחס לתדרים נמוכים, ולהשראות - לתדרים גבוהים. לפיכך, מסנן LC הפשוט ביותר יכול לבחור ביעילות רבה את החלק הרצוי בטווח, תוך הפחתת רמת האות של הספקטרום הלא רצוי. על מנת "למנוע" תדרים גבוהים ובינוניים בכניסת הסאב-וופר, מספיק לחבר קבלים קטנים במקביל למסופי הקלט - כמה פיקופארדים. אך פילטר פרימיטיבי שכזה ייתן ירידה חלקה מדי במאפיין תדר המשרעת, ולכן, בפועל, העיצוב שלהם מורכב מעט יותר.
בנוסף, תדירות הניתוק מובטחת וסינון אות הפלט הולך לרמקול החזק. לשם כך, בתוך המקרה, ליד הרמקול, יש לוח נוסף עם קבלים ומשרנים.
תדירות הניתוק של LPFs (מסנני מעבר נמוך) צריכה להיות מתכווננת באופן אידיאלי, אם כי למערכות זולות ייתכן שלא קיימת תכונה זו.
הגדרה נכונה של הסאב-וופר ביחס ל-רכיבים אקוסטיים אחרים במערכת קולנוע ביתית הם עניין של סבלנות וזהירות. ויסות טוב הוא כזה שבו הבס הנפלט על ידי הרמקולים הקדמיים והאחוריים משלים בתדרים אינפרא-נמוכים המשודרים על ידם, ולא "מתווכחים" ביניהם מי חזק יותר. ככל שעיקרון טוב יותר חזק לא עובד כאן.
לפיכך, תדר הניתוק הוא הגדרה חשובה כדי להבטיח כי המערכת כולה נשמעת בצורה נכונה ועקבית.
