העלילה של הסיפור "לבן פודל" א א I. Kuprin לקח מהחיים האמיתיים. אחרי הכל, אמנים נודדים, שאותם נהג לצאת לארוחת צהריים, ביקר לעתים קרובות בקוטג 'הקיץ שלו בחצי האי קרים.
A. I. Kuprin, "פודל לבן": תוכן ו פרקים
לאורך החוף הדרומי של חצי האי קרים שמתי פעמילהקת נדודים קטנה בשביל. לפניהם רץ את הפודל הלבן של ארטאו, מהודק כמו אריה. אחריו הגיע סרגיי, ילד בן 12. ביד אחת הוא נשא כלוב מלוכלך וצפוף עם חוחית זהב שהוכשרה להוציא שטרות מספרי עתידות, וביד השנייה שטיח מגולגל. את התהלוכה השלים החבר הבכיר ביותר בלהקה - מרטין לודיז'קין. על גבו הוא נשא את אותו עוגב עתיק כמוהו, וניגן רק שתי מנגינות. כבר חמש שנים שהוא לקח את סרגיי מרטין מאלמן שותה וסנדלר, והבטיח לשלם לו 2 רובל מדי חודש. אך עד מהרה המורד מת, וסרגיי נשאר עם סבו לנצח. הלהקה הלכה עם הופעות מכפר דאצ'ה אחד למשנהו.
A. I. Kuprin, "פודל לבן": סיכום ו פרקים
זה היה קיץ. היה חם מאוד, אבל האמנים המשיכו ללכת. סריוז'ה הופתע מהכל: צמחים מוזרים, פארקים ישנים ובניינים. סבא מרטין הבטיח שהוא יראה משהו אחר: לפנינו ערים גדולות ואז הטורקים והאתיופים. היום היה מצער: כמעט בכל מקום הם גורשו או שילמו מעט מאוד. וגברת אחת, שצפתה בכל ההופעה, השליכה מטבע לאיש הזקן שכבר לא היה בשימוש. עד מהרה הם הגיעו לדאצ'ה דרוז'בה.
בשביל מרופד בחצץ התקרבו האמניםלבית. ברגע שהתכוננו להופעה קפץ פתאום ילד בן 8-10 בחליפת מלחים למרפסת, ואחריו שישה מבוגרים. הילד נפל ארצה, צרח, נלחם בחזרה, וכולם התחננו שייקח את השיקוי. מרטין וסרגיי צפו לראשונה בסצינה זו, ואז סבא נתן את הפקודה להתחיל. כששמעו קולות של איבר חבית, כולם השתתקו. אפילו הילד השתתק. האמנים גירשו תחילה, הם ארזו את חפציהם וכמעט עזבו. אבל אז הילד התחיל לדרוש שיקראו להם. הם חזרו והחלו להופיע. בסוף, ארטאו, כשהוא מחזיק את הכובע בשיניו, ניגש לגברת שהוציאה את הארנק שלה. ואז הילד התחיל לצרוח בקול לב שהוא רוצה שהכלב הזה יישאר לו לנצח. הזקן סירב למכור את ארטאו. האמנים גורשו מהחצר. הילד המשיך לצעוק. ביציאתם מהפארק ירדו האמנים לים ועצרו שם לשחות. עד מהרה הבחין הזקן כי השוער מתקרב אליהם.
הגברת שלחה את השומר לקנות את הפודל אחרי הכל. מרטין לא מסכים למכור את חברו. השוער אומר כי אביו של הילד, המהנדס אובוליאנינוב, בונה מסילות ברזל ברחבי הארץ. המשפחה עשירה מאוד. יש להם ילד אחד ואין הכחשה לכלום. השוער לא קיבל דבר. הלהקה עזבה.
סיכום: קופרין, "פודל לבן", ב פֶּרֶק
המטיילים עצרו ליד נחל הררי ללאכול ארוחת צהריים ולהירגע. לאחר האכילה הם נרדמו. מבעד לתרדמת נראה למרטין שהכלב נהם, אך הוא לא יכול היה לקום, אלא רק התקשר לכלב. סרגיי התעורר ראשון והבין שהפודל נעלם. מרטין גילה סמוך לנקניקיות ועקבות של ארטאו. התברר כי הכלב נלקח על ידי השוער. הסבא מפחד ללכת לשופט, כי הוא חי על דרכון של מישהו אחר (הוא איבד את שלו), שיוו לו פעם יווני תמורת 25 רובל. מתברר שהוא למעשה איוון דודקין, איכר פשוט, ובכלל לא מרטין לודיז'קין, בורגנות מסמרה. בדרך ללינתם למשך הלילה, האמנים חזרו במכוון לעבר דרוז'בה, אך הם מעולם לא ראו את ארטאו.
סיכום: קופרין, "פודל לבן", אתה פֶּרֶק
באלופקה עצרו ללילה בלכלוךבית קפה של איברהים הטורקי. בלילה סרגיי בגרביון אחד עשה את דרכו אל הדאצ'ה החולה. ארטאו היה קשור, ואפילו היה נעול במרתף. לאחר שזיהה את סרגיי, החל לנבוח באלימות. השוער נכנס למרתף והחל להכות את הכלב. סרגיי צרח. ואז ברח השוער מהמרתף מבלי לסגור אותו כדי לתפוס את הילד. בשלב זה ארטאוד התרחק וקפץ החוצה לרחוב. סרגיי הסתובב בגן זמן רב, עד שהוא, באפיסת כוחות לגמרי, הבין שהגדר לא כל כך גבוהה, ואתה יכול לקפוץ מעליה. ארטאו רץ אחריו והם ברחו. השוער לא השיג אותם. הנמלטים חזרו לסבא שלהם, מה ששימח אותו להפליא.
