בדרך כלל, בהסתכלות על הכריכה, הקורא יכול להבין מה מצפה לו. עם זאת, הכותרת המצחיקה של הספר הופכת לעתים קרובות את התוכן לתעלומה. לפחות קומפוזיציות כאלה מעודדות, וזה נהדר.
מי נותן פרסים על כותרות ספרים מגוחכות?
קיומם של "אנטי פרימיום" שנותנים עבוריתרונות מפוקפקים, תחומי אמנות רבים יכולים להתפאר. הספרות לא עמדה מנגד. פרס דיאגרמה, שנוסדה על ידי החברה באותו השם ומגזין The Bookseller, מוענק על הכותרת המצחיקה ביותר של ספר.
המחבר אינו זוכה לפרסים מלבד תשומת לב מוגברת. אבל הקורא שהציע את הספר הזוכה למועמדות זוכה לבקבוק יין או שמפניה.
מה עומד מאחורי השמות המזעזעים של שלושת הזוכים?
כותרת מצחיקה לא מבטיחה שתוכן הספר יהיה מצחיק באותה מידה. יש לפחות שלושה זוכים מפורסמים בפרס הדיאגרמה שכדאי להעריך.
- "מבשלים עם קקי" (2011).המחבר לא התכוון לשום דבר רע! למעשה, פו הוא שמה. בצירוף מקרים קטלני, משמעות המילה Poo באנגלית אינה "סרטן", כמו בתאילנדית, אלא שם סלנג לצואה. כתוצאה מכך, אוסף הבישול הרגיל זכתה בפרס על שם הספר המצחיק ביותר.
- "אנשים שלא יודעים שהם מתו: איך הם מתחברים לזרים תמימים, ומה לעשות בקשר לזה" (שנה 2005). השם המוזר ואפילו המפחיד מוצדק. הספר עוסק ברוחות המתים וכיצד להיפטר מהן.
- "איך לעשות קקי בדייט" (שנת 2013).תוכן הספר ברור לחלוטין מהכותרת המקורית. באופן מפתיע, עובד במגזין The Bookseller שיבח את האופוס לא רק על השם המצחיק שלו, אלא גם על התוכן השימושי שלו. למרות שעורך אחר לא הסכים איתו, הוא רק שם לב ש"הצואה זוכה לפרסים".
איך אתה אוהב את ספרי הילדים האלה?
למבוגרים, כמובן, יש מוזרויות משלהם. אבל על ידי מה הודרכו המחברים בבחירת כותרות כאלה לספרים לילדים?
סיפור החפרפרת
לא ברור מדוע נושא הצואה כל כך מושךאוהבי ז'אנר האפיסטולרי. אבל קשה שלא לשים לב לספרו של ורנר הולצווארס. הרי אגדת ילדיו "על שומה קטנה שרצה לדעת מי שם אותה על הראש" היא מחקר של ממש.
העלילה די פשוטה.השומה טיפסה מהחור כדי לפגוש את עלות השחר. וברגע זה נוחת על ראשו "חפץ מוארך מוזר, הדומה לנקניק", שזיהויו לא יגרום לקשיים לקורא. יתר על כן, היצור המסכן יחפש את האשם, ילמד בפירוט את תהליך עשיית הצרכים של יצורים חיים שונים.
לאופוס הגרמני על תהליכים טבעיים נדרש זמן רב עד שראה אור. אולם לאחר פרסומו הוא אף הפך לבסיס להפקה תיאטרלית ותורגם ל-27 שפות.
דודה מישה, דוד תניה
בניגוד לספר הקודם, "אבא של חדשאשתו, ששמה רוברט "כתובה במטרה רצינית. המחבר מסביר בצורה חיובית לילדים שהם הומוסקסואלים, ועוזר למתן את ההשלכות של נישואים חד מיניים של אחד ההורים. בסיפור, אביו של הגיבור עוזב את המשפחה כדי לחיות עם חבר חדש.
התועלת של הספר מוטלת בספק. לכן, עד כה הוא ידוע רק כסיפור לילדים עם השם המוזר ביותר.
מה עוד ילדים צריכים לדעת מילדות?
אם ילד עם נושא של נישואים חד מינייםבאמת יכול להתמודד בצעירותו, אז מה עם סמים? מחברי הספר האמריקאי "זה רק עשב" בטוחים שאפשר כבר מגיל 3 להסביר לילד מה זה מה!
הדמות הראשית ג'קי מתעוררת מאדם זרהריח שלוקח אותה לחדר השינה של הוריה. אמא ואבא, מבלים את שעות הפנאי בעישון קנאביס, אל תהססו לארגן לילד טיול לעולם המריחואנה.
כדאי לשים לב לעובדה שהספר הזהיוצרת גישה חיובית כלפי הסם. "זה רק גראס!" - טוען המחבר. למרות שזה מציין שילדים צעירים לא צריכים להשתמש בו.
כמו שאמרת?
כותרת ספר מצחיקה היא לא תמיד הבחירה של המחבר. לפעמים נוצרים מצבים מביכים כאשר אדם שומע על יצירה בפעם הראשונה. ספרנים שומעים את רוב הטעויות האלה:
- שלושה בסירה, עוני וכלבים מאת DK ג'רום.
- "פשע בקאזאן", פ.מ. דוסטויבסקי.
- "במכנסיים של בלוק", V. V. Mayakovsky.
- The Catcher Walrus, מאת JD Salinger.
- "אוי, הו ערפל" א.ס. גריבויידוב.
יש ספרים עם כותרות מוזרותתוכן מעניין ושימושי. אבל לא פעם, מהלך כזה משמש רק למשוך את תשומת הלב של הקוראים. אולי המחברים שלהם צריכים לקחת דוגמה מהקלאסיקה ולהסתמך על איכות, לא מזעזעת.
