ביצירותיו הספרותיות, הנובלחתן הפרס איוון אלכסייביץ 'בונין, כמו כל קלאסיקה של זמנו, אהב להתפלסף על החיים, על גורל האדם והעולם סביבו. הסופר אהב מאוד מילים, ובו הוא יכול היה להביע את מצב רוחו ואת יחסו למתרחש. ועכשיו, לפני שהתחלנו לנושא "בונין: ניתוח השיר" כלב ", יש לציין מיד כי לעתים קרובות מאוד ביצירותיו בונין השתמש בתמונות אלגוריות שעזרו לו להביע מחשבות בצורה מדויקת יותר. התנהגותם של בעלי חיים, צמחים, דמויות אגדות או מיתולוגיות, כמה חפצים דוממים בשיריו מתפרשים במובן פיגורטיבי.
"כלב" (בונין)
השיר נכתב בשנת 1909, בקיץ. במרכז העלילה שני יצורים חיים בודדים - אדם וכלב, שהיו אחד ליד השני ביום מעונן קודר. עכשיו כל אחד חושב על עצמו, כל אחד יכול להתחקות אחר עצב הזיכרונות ושמחת החלומות. זה כל הבונין. מניתוח השיר "כלב" עולה כי הקלאסיקה הייתה בטוחה: בשירים של תוכנית אלגורית או מטפורית ניתן לחשוף את רגשותיו באופן מלא ולהעריך את כל המתרחש.
מצב הנשמה
לדחף היצירתי הזה הקדים אחדאירוע: איוון אלכסייביץ 'בקיץ של אותה שנה נעצר לבקר בעיר הילדות וההתבגרות האהובה - ילטס. כאן הוא אהב לפרוש ולעשות בשקט את עבודתו. הקיץ התגלה כגשום וקר מאוד. לכך הייתה השפעה חזקה על בונין: עגמומיות קלה הותקפה. הוא כמעט לא יצא מהבית וצפה בשינוי מזג האוויר מחלונו, שמעל מסגרתו טיפות גשם זורמות.
ובאחד הימים הללו הכלב הוא שהחליטלהקדיש את שירו לבונין. מניתוח השיר "כלב" עולה כי המשורר מעניק גם לגיבורו הלירי מצב רוח עצוב, שממנו עולים בראש כל מיני מחשבות פילוסופיות. הוא נותן לכלב את האפשרות לחלום על הטונדרה, על הקרח, באופן כללי, על המקום בו הכלב חש חופשי ושמח בקרב חבריו לשבטים. המחבר תופס את עצמו חושב שגם הוא חושב על משהו רחוק ובלתי נראה.
בונין: ניתוח השיר "כלב"
אם אתה מתחיל לנתח את ארבעת הראשוניםטור של השיר היפה הזה, אתה ממש מדמיין את עצמך בפינה מבודדת, בין הטבע הפרובינציאלי, שם אתה תמיד רוצה לברוח מהמולת העיר. וכל זה נעשה על מנת לפרוש ולהיות לבד עם מחשבותיכם. זו בדידות מכוונת ותורמת למצב רוח לירי נהדר. בדקות אלה, כשאף אחד לא נמצא בסביבה, ואתה יכול לעשות את הדבר האהוב עליך - לצייר, לקרוא ספר, לכתוב שירה או מוסיקה. ריכוז זה מאפשר לך לרכז את כוחות היצירה שלך ולמעשה ליצור משהו חדש לנשמה - אישי וייחודי.
חיבור בלתי נראה
עד אילם למצב נפשי שכזה של העיקריהגיבור התגלה ככלב, ששכב מתחת לרגלו בכדור, תוחב את זנבו ממזג האוויר. היא מתחממת, וזה מקל על הנפש את המחבר. הוא מתחיל איתה דיאלוג נפשי ומנסה לחדור לנשמתה. לפיכך, מחשבותיה מואנשות: יחד עם המשורר, עכשיו החיה עצובה וחולמת על אותם מקומות שבהם היה פעם טוב וחופשי באופן רגיל.
הגיבור חושב על איך אלוהים, מי באאדמה, ידע בדידות, מלנכוליה ועצב. אז כל אדם, לא משנה כמה עשיר הוא ישיג, לא משנה באיזו מדינה הוא גדל, לא משנה באיזו שעה הוא חי, הוא עדיין יעבור את כל זה.
איבן בונין עצמו באמת הופיע בזה."כלב" הוא אחד משיריו הרבים, שבו הוא מדגיש שוב שהשירה היא מתנת אלוהים, שלא ניתן לכל אחד לגעת ולהרגיש במלואה. הוא הבין בבירור בעצמו: משורר לא יכול לכתוב שירה לכולם, ואין שום פסול בכך שנותנים מעטים כדי להבין אותם.
תְחוּשָׁה מוּקדֶמֶת
והכי חשוב, בונין חזה במעומעם את המהירהאירועים שיזעזעו את רוסיה האהובה שלו וממש יהרסו אותה. בעיצומה של המהפכה הוא יעזוב את ארץ הולדתו וייסע לראשונה לאודסה ב-1918, ושנתיים לאחר מכן תהפוך צרפת לביתו השני, שם ייקבר בבית הקברות של סנט-ז'נבייב-דה-בואה. עד 1955 לא פורסמו יצירותיו הספרותיות, אך אז החלו להתפרסם כמה מהן בברית המועצות. בונין הפך לסופר של הגל הראשון של ההגירה הרוסית. וכמה מיצירותיו החדות הותרו לפרסום רק בשנות הפרסטרויקה של תקופת גורבצ'וב.
