מאז עידן הפרסטרויקה, דיברו רק בלעג על ה"איקונוסטזיס" של המזכיר הכללי של תקופת ה"סטגנציה". הערות ואנקדוטות היו בסגנון פדו הקשת: "בגב, ואחר כך יש שש כאלה".
יחד עם זאת, הג'וקרים היו בטוחים בכך לחלוטיןליאוניד איליץ' הוא המנהיג העולמי המוחלט מבחינת מספר הפרסים, אבל הם לא ידעו לומר בדיוק כמה פרסים היו לברז'נייב. הם גם לא היו מודעים לחלוטין מתי ובקשר לאילו פקודות ומדליות ספציפיות הוענקו. אולי ידע היה מפחית במקצת את השעשוע שלהם. מדוע ליאוניד ברז'נייב קיבל כל כך הרבה כיבודים? נבחן את הפרסים והתארים של האישיות המשמעותית הזו בהיסטוריה במאמר.
בעיה עם לא ידועים
לא רק מהדרים של אנקדוטות, אלא גם מכובדמומחים אינם מתחייבים לציין את המספר המדויק של פרסי ברז'נייב. הבעיה היא במסדרים ובמדליות זרים, שמנהיגי מדינות הגוש הסובייטי ומדינות בעלות ברית אחרות העניקו בנדיבות למנהיג ברית המועצות. הרשימה המלאה שלהם לא פורסמה בשום מקום; לנתונים הזמינים יש פערים משמעותיים. לכן, אסור לפרק אותם - אי אפשר להסתמך על מידע לא מדויק.
זה קל יותר עם פרסים סובייטים.ללאוניד איליץ' היו 16 מסדרים (אחד מהם הוענק לאחר מותו) ו-22 מדליות. אגב, תמונה של ברז'נייב עם כל הפרסים (או לפחות מהנושא שמתאים על ז'קט) מתפרסמת בכתבה.
בעבודה ובקרב
אבל הפרסים הסובייטיים רחוקים מהכל.מסווג כצבאי. אז ברז'נייב היה גיבור העבודה הסוציאליסטית - זה, כמו שאומרים, מאופרה אחרת. לליאוניד איליץ' היו גם כמה מדליות יובל, כולל, למשל, מוקדשות ליום השנה ה-1500 לקייב. אבל כזה נתן אז לכל האנשים המשמעותיים יותר או פחות במדינה, אי אפשר היה לעקוף את ההנהגה העליונה!
יחד עם זאת, זה פשוט לא הגיוני לטעון כי ברז'נייבהוא קיבל את הפרסים שלו רק בגלל שהיה לו חולשה עבורם, וכמזכיר כללי, יכול היה להרשות לעצמו לספק את החולשה הזו. זה לא נכון, ולו בגלל שחלק ניכר מהפקודות והמדליות התקבל אצלו הרבה לפני שעלה לתפקיד הגבוה במדינה, והקריירה של ברז'נייב התחילה מלמטה. הוא באמת נלחם, ובאמת עבד קשה.
ארבעה כוכבים
מהפרסים הצבאיים של ליאוניד איליץ', קודם כללמשוך את תשומת הלב של 4 הכוכבים של גיבור ברית המועצות (ומסדר לנין אליהם). אבל כאן הם פשוט יכולים להיות מוכרים כביטוי של תשוקה אישית ל"חפצי נוי" ולקפדנות של הכפופים. את כל הכוכבים קיבל ברז'נייב ממש בתקופה שלאחר המלחמה (בהתאמה ב-1966, 1976, 1978 ו-1981) וכבר בתקופתו כמזכיר כללי.
כן, קרה שהפרסים מצאו גיבורים מאוחר יותרתקופה לא מבוטלת לאחר השגת ההישג, ובימי שלום אפשר גם לגלות גבורה. אבל ליאוניד איליץ' לא נראה לא בחיל הקוסמונאוטים ולא בין המחלצים. לפי אמנת הפרס, לא היה הרבה בשבילו לתת אפילו עותק אחד.
מלבד ברז'נייב, היה עוד גיבור "ארבעה כוכבים" בברית המועצות. אבל זה היה "מרשל הניצחון" GK ז'וקוב, ולא עולות שאלות לגבי הפרסים שלו.
על שלקחת הכל
גם הפרסים של ליאוניד ברז'נייב מושכים תשומת לבאיליץ' על כיבוש ורשה ווינה (שלא היה לו מה לעשות אליהן), וכן "להגנת אודסה" (אם כי ניתן להביאו לכאן לפחות דרך עבודתו בממשל המדיני של החזית הדרומית). אבל אי אפשר להסביר אותם בשום אופן על ידי השפעת תפקיד המזכיר הכללי, שכן הם התקבלו לפני 1964, ומכאן בתקופה שבה ברז'נייב הייתה מפלגה ועובד כלכלי בולט למדי, אך לא המנהיג הכל יכול של ארגון ענק. מדינה.
כנראה המדליות התקבלו כמו כמעטמה שזכור. מנהג זה היה קיים באותן שנים, ופרסים צבאיים ניתנו לחיילי קו החזית המכובדים (וברז'נייב היה כזה!) לכבוד ימי שנה או בקשר לאירועים חשובים בחיי המדינה.
ימי נישואין רבים
קטגוריה זו כוללת מדליות המוקדשות לימי השנה לניצחון ולכוחות המזוינים. ללאוניד איליץ' הייתה כל זכות עליהם כחייל קו קדמי, אלוף, משתתף במצעד הניצחון. משתתפים רבים במלחמה חגגו כך, וזה רק נכון.
פרדוקס הסופר
לפני המעבר לפרסים הצבאיים של ברז'נייב,שהושג על ידו בשנות המלחמה, יש לציין כי הוא עצמו, בדרך כלשהי, תרם להיווצרות יחס ספקני כלפיהם בחברה. הסיבה היא בפעילות הספרותית של המזכיר הכללי.
מזיכרונותיהם של מכריו של ברז'נייב שהכירו אותו בנוער, ידוע שהוא ניסה להלחין, אבל לא אהב לקרוא, לא סבל מיופי סגנונו, ואפילו הדקדוק שלו היה צולע בעליל. כמובן, בהיותו בעמדות אידיאולוגיות בקו הצבאי והמפלגתי, הוא לא יכול היה שלא ללמוד הצגה מעט קוהרנטית של מחשבות, אבל ברור שספרות לא הייתה המרכיב של ליאוניד איליץ'.
עם זאת, תחת השם של ברז'נייב שוחררכמה ספרים. מיד נפוצו שמועות על מי בדיוק ובאילו תנאים עבד עבור המזכיר הכללי כ"סופר רפאים", והעבודות התקבלו בספקנות. אבל ביניהם היה "ארץ קטנה" - תיאור ההיסטוריה ההרואית של ראש הגשר הבלתי נכבש ליד נובורוסייסק!
לאחר תחילת הפרסטרויקה, היו אפילו שיחותשהלחימה ליד נובורוסייסק עוטרה כדי לרצות את ברז'נייב, ומלאיה זמליה למעשה הייתה שווה מעט. אז הרצון חסר החרטה להשמיץ את שמו של מי שכבר לא יכול להחזיר הוביל לתוצאה גרועה עוד יותר - זיוף ישיר של ההיסטוריה.
1941-1945
כן, ברז'נייב לא נכנס להתקפות כידון נועזות, לאהוא זרק רימונים לעבר קופסאות אויב ולא תפס באופן אישי שבויים יקרי ערך במיוחד. אבל הוא לא היה צריך לעשות את זה! במלחמה הוא היה קומיסר חטיבה, אז אלוף-משנה ומייג'ור אלוף, שירת במינהל המדיני של קבוצת הים השחור (החזית הצפונית הקווקזית), ולאחר מכן במינהל המדיני של החזית הדרומית.
קולונלים וגנרלים לא אמורים לשבת באופן אישיבתעלות ותמהרו לעבר האויב וצועקים "הידר!" המשימה שלהם היא לארגן את העניין כך שהדרגים, שרק אמורים ללכת לפיגוע, יעשו זאת ביעילות.
ברז'נייב היה במלחמה מאז סתיו 1941, וביצעתי את תפקידי ביושר. זהו עוד עוול פרסטרויקה - הקביעה שעובדים פוליטיים רק ריגלו אחרי חיילים, חילקו כרטיסי מפלגה ונשאו נאומים מעוררי השראה הרחק מקו החזית. המשימה שלהם הייתה להיות כל הזמן בין החיילים, להסביר להם במסגרת משימה צבאית אפשרית, להעלות את רוחם, להניע אותם לשירות מצוין. וברז'נייב עשה הכל, בלי להתמהמה.
הפרסים של ברז'נייב: רשימה (קצרה)
במקום זאת, במהלך המלחמה, ברז'נייב אפילו עקף עםפרסים. במצעד הניצחון הוא היה אחד הגנרלים הפחות מוערכים. לא היו לו פטרונים גבוהים בצבא, והוא עצמו לא גילה קרייריסטיות רבה ולא טיפס לקדמת הבמה. לכן, כל הפרסים שלו בזמן המלחמה הם מכבדים ביותר.
לברז'נייב היו:
- 2 מסדרים של הדגל האדום;
- כוכב אדום;
- המדליה "עבור הכשרון הצבאי";
- מסדר בוהדן חמלניצקי (נהוג היה להכיר בקצינים רמי מעלה בפרס זה, והאלוף הוא מתמודד מתאים לכך).
המצב חמור יותר עם הקווקז ו"מלאיה".כדור הארץ ". לליאוניד איליץ' הייתה מדליה "להגנת הקווקז", ומי יכול לומר שסגן ראש היחידה הפוליטית של הקבוצה הצבאית בים השחור לא היה ראוי לה? ולמען שחרורו של נובורוסייסק, המורה הפוליטי ברז'נייב זכה במסדר המלחמה הפטריוטית (תואר ראשון). והאם יש כאן התנגדות כלשהי, אם הוא חצה עשרות פעמים בהפגזות בים לראש גשר מבודד מהיבשה כדי למלא שם את חובותיו כמנהיג אידיאולוגי! ידוע שפעם אחת הסיין שלו אפילו נתקל במוקש, וזה עלה למדריך הקולונל-פוליטי באמבטיה לא מתוכננת. אבל גם לאחר התקרית הזו, הוא המשיך לבקר באופן קבוע במלאיה זמליה.
ניצחה את גרמניה
ליאוניד איליץ' קיבל פרס צבאי נוסףלאחר פרק זמן ניכר לאחר תום המלחמה. זוהי המדליה "על הניצחון על גרמניה". אבל גם כאן קשה לראות סרבנות או חוסר צדק. ברז'נייב עדיין לא הפך למזכיר כללי עד אז, והמדליה הזו הוענקה לחיילי קו חזית רבים שעברו את כל המלחמה זמן מה לאחר הניצחון.
ברז'נייב לא יצא לחזית ממש בימים הראשונים של המלחמהרק בגלל שכמזכיר השלישי של הוועדה האזורית בדנייפרופטרובסק, הוא עסק בהבטחת גיוס ופינוי של תעשיות אסטרטגיות - הסיבה היא יותר ממצה! אבל בסתיו הוא היה בצבא, ועד תום המלחמה לא עזב את השירות. המדליה הגיעה לו בזכות.
נבחר "ניצחון"
אבל עם פקודה צבאית אחת, עדיין הייתה מבוכה.בשנת 1978 הוענק לברז'נייב אות הניצחון. בברית המועצות, הם נספרו ביחידות, פרס זה היה בזכות מפקדים מצטיינים על ארגון מוצלח של מספר מבצעים בקנה מידה לא פחות מהחזית. ברור שלא הייתה סיבה למסור אותו לברז'נייב - זה היה מקרה של חיזור למנהיג המדינה.
בשנת 1989 ביטלה נשיאות המועצה העליונהזהו פרס. הכל היה נכון לולא "אבל" אחד - קל מאוד לקחת את הפרסים מהמתים... ברז'נייב לא היה שם כמעט 7 שנים עד אז, ואפשר היה לעשות איתו הכל.
חייל הצבא האדום ברז'נייב
אתה יכול להעניק לא רק מדליות ופקודות.בין היתר, ברז'נייב היה הבעלים של נשק מותאם אישית - מאוזר ודמקה. עלולות להתעורר שאלות לגבי השני (נמסר ב-1978). למרות למה לא - איש צבא. מאוזר, לעומת זאת, התקבל ב-1943 וללא ספק ראוי.
זרים יבינו את זה בעצמם
באשר לפרסים הזרים של ליאוניד איליץ' ברז'נייב,ביניהם היו בעלי מעמד צבאי. אבל הפרסים האלה הם על מצפונם של מנהיגי המדינות בהתאמה. הם יודעים טוב יותר מי היו ראויים לצווי המדינה ולמדליות שלהם וכמה פעמים. תביעות על כך יכולות להיות רק על ידי העמים שלהם.
לאחסון נצחי
אף אחד לא הצליח להציג משכנעראיות לכך שבמהלך הלווייתו של ברז'נייב 44 קצינים נשאו את הכריות עם הפרסים שלו - כל אלה הם רכילות עיתונים, צילומי הטלוויזיה לא מאפשרים לנו לשפוט בוודאות. אבל בטוח שאלמנתו של המזכ"ל העבירה את כל הפרסים שלו ללשכת המסדר לשמירה - המשפחה ראתה בהם רכוש המדינה.
הדרגה הגבוהה ביותר
ויש פרסים כאלה של ליאוניד איליץ' ברז'נייב, שלא הרשויות, לא הלעג של בור, וגם הזמן לא יכולים לקחת מהם.
חיל הנחתים מריה אלכסנדרובנה גלושקינה,סמלת מתנדבת, ביצעה במהלך המלחמה תפקידים לא רק של אחות, אלא גם של קשר, ואפילו צלף. היא הבעלים של הכוכב האדום ושלוש מדליות "עבור אומץ". המילה של אדם כזה יקרה.
אז, לזכרה היה "אדם טוב, נואש" לנקה ברז'נייב. בְּדִיוּק. ואין צורך בשום דבר אחר.
