בתכנית הלימודים בבית הספר כולם חייבים לעבורעבודה זו וכתב עליה חיבור. הדימוי של מצורי הוא אחד המעניינים ביצירתו של לרמונטוב. מלא ברומנטיקה ועצב, הגיבור מופיע לפנינו כאדם בעל כוח רצון מדהים. מה עוד מושך את הקורא לשיר זה? בואו נבין את זה.
סיכום העבודה
הקומפוזיציה "הדימוי של מצורי בשיר בעל אותו שם מאת מ 'יו.לרמונטוב "קשה לכתוב מבלי לדעת את עלילת העבודה. לכן נתאר בקצרה את תוכנו. המשורר מספר את סיפורו של ילד הרים קטן שנלכד על ידי גנרל רוסי והועבר רחוק ממולדתו. אבל בדרך המתישה הילד חלה והחייל השאיר אותו באחד המנזרים. במנזר שקט זה, הילד גדל, למד שפה זרה, קיבל את האמונה ועמד להישבע נדר.
אבל הצעיר מציורי בן השבע עשרה התחיל לפתע,שהמנזר הוא בית כלא, שנשבע שיעזוב יום אחד. הכל כאן זר, כולל הנזירים, אם כי הם ממש הוציאו אותו מהעולם האחר. נפשו השתוקקה לבית, שם מתנשאים הרים אדירים, שם נשמע שפת האם שלו, ששכח.
הבחור ניהל הזדמנות, ובמשך שלושה ימים הלכתי בהרים, שיכור מהטבע וחופש המיוחל. הוא זכר את ילדותו, משפחתו, שפתו, הוא ייחל לחזור הביתה. כשסבל באומץ את ייסורי הרעב, הוא התנגד לכוח הטבע, שהרס וגם ריתק. זירת המאבק שלו עם הנמר מענגת את הקורא בצבעוניותו, בעימות בין שני טבעים חזקים. אך למרבה האירוניה, מצורי הלך לאיבוד וחזר למקומות מהם החל את בריחתו.
סדק
זה ממחזור קצר של העבודה שהיא עולההתחל לכתוב חיבור. הדימוי של מצורי הוא מרכזי בשיר, הכי צבעוני, מלא חיים. הנזירים מצאו בטעות את אישונם מחוסר הכרה על גדת הנהר. הם החזירו אותו למנזר והחלו להניק אותו. אך לאחר שהתעורר, הצעיר לא רצה לדבר, כאילו נשבר מהעובדה שבריחתו נכשלה.
רק לכומר הזקן מצירי הצליח לפתוחנשמה, ומספרת לו על שלושת הימים הטובים בחייו. הצעיר לא נגע באוכל, אם כי גופו היה מותש ותשוש. בכך הבחור הצעיר קירב את קצהו.
דימוי גיבור
מצורי הוא גיבור רומנטי, והשיר עצמונכתב בסגנון אסיר צ'ילון מאת ביירון. אך אם גיבור המשורר הבריטי מתנגד לכלל האנושות ככזו, דמותו של לרמונטוב שואפת לאנשים. יש לו מטרה - לחזור לשלו, ולא לחיות בין אלה שאינם מבינים את דחפי נשמתו.
הדימוי של מצורי בשיר הוא דיוקן של גבראשר נקרע משורשיו, ולכן נגזר עליו לגווע. אך מדוע הגיבור מעולם לא הצליח לחזור הביתה, למרות רצון עז כל כך? קשה לענות. אולי הצעיר לא היה מוכן נפשית, או אולי פחד שגם שם הוא יטעה כזר. הרי כל כך הרבה שנים עברו! או אולי גורלו נקבע מראש על ידי מעצמות גבוהות יותר, והם לא אפשרו לו לחזור למקומי הולדתו וליקיריו היקרים.
במקום מילון מילה אחר
הקומפוזיציה "תמונה של מצורי" מאת לרמונטוב לכתובמעניין, והקריאה בו היא תענוג. הגיבור אולי נראה שבור, אבל לא! במילותיו האחרונות, רק חרטה מורגשת על כך שהמיזם שלו לא הוכתר בהצלחה. על מצירי נטל העובדה שהוא מיועד למות כעבד ויתום בין הזרים שאיתם חי. הוא מוכן להחליף את שני חייו באחד, אבל ממש, מלא דאגות ודרכים. אבל אבוי, זה לא אפשרי.
לבסוף, מצרי שואל נזיר למימתוודה, לקבור אותו בפינה הרחוקה של גן המנזר, ממנו נראית ארץ מולדתו. הוא לא שבור, הוא לא מוותר על מטרתו ומקווה שלאחר מות גופו התמותי, נשמתו עדיין תוכל להגיע למרחק היקיר.
השיר הרומנטי הזה, שנכתב בשפה מלודית ומלא בבואות פילוסופיות, לא ישאיר את הקורא אדיש!
