צמיחת הערים הייתה מאפיין אופייני של ימי הביניים.הדבר נובע, ראשית כל, מחלוקת החברה לקבוצות חברתיות ופיתוח מלאכת יד. עיר טיפוסית מימי הביניים במערב אירופה הייתה יישוב קטן בסטנדרטים מודרניים, שנמצא ליד מנזר, מבצר או טירה. תנאי מוקדם להקמת יישוב חדש היה הימצאות מאגר - נהר או אגם. ימי הביניים עצמם מכסים פרק זמן משמעותי ביותר: מהמאה החמישית (ימי הביניים המוקדמים) ועד לחמש עשרה (הרנסנס). ערים רבות של המאות 5-15 היו מבצרים אמיתיים, מוקפים בחצר רחבה וחומת מבצר, שאפשרו להחזיק את ההגנה במהלך מצור, מכיוון שמלחמות לא היו נדירות לתקופה זו.
עיר מימי הביניים האירופית הייתה מקוםלא בטוחים, החיים בו היו די קשים. אם חומות גבוהות וצבא פעיל הצילו את הפשיטות ההרסניות של חיילים זרים, הרי שביצורי האבן לא היו חסרי אונים נגד מחלות. מגיפות תכופות שפרצו באירופה של ימי הביניים, אלפים גבו את חייהם של תושבי העיר הרגילים. מגיפת מגפה אחת עלולה לגרום נזק שאין דומה לו לעיר. ניתן לציין את הסיבות הבאות להתפשטות המהירה של מגיפה בקרב אוכלוסיית אירופה במאות 5-15. ראשית, מצב הרפואה באותם זמנים לא איפשר להתמודד עם מוקד אחד של המחלה. כתוצאה מכך, "המוות השחור" התפשט תחילה בקרב תושבי יישוב אחד, ואז עבר הרבה מעבר לגבולותיו, וקיבל אופי של מגיפה, ולעתים גם מגיפה. שנית, למרות מספר התושבים המצומצם, צפיפות האוכלוסייה בערים כאלה הייתה גבוהה למדי. הצפיפות באנשים הייתה הדרך הטובה ביותר לתרום להתפשטות הזיהום, המועבר במהירות מאדם חולה לבריא. שלישית, על פי אמות המידה של האנשים המודרניים, העיר מימי הביניים הייתה ערמה של אשפה, פסולת ביתית והפרשות בעלי חיים. תנאים לא סניטריים, כידוע, תורמים להופעתן של מחלות מסוכנות רבות המופצות על ידי חולדות ומכרסמים קטנים אחרים.
עם זאת, בלידה והרחבת הערים היוהמאפיינים החיוביים שלו. אז, רובם קמו על אדמות אדונים או מלכים פיאודלים גדולים. אנשים החיים בשטח הכפוף לווסאל יכלו לעסוק בחקלאות, במסחר, תוך שהם מקבלים הכנסה משמעותית. שגשוגה של העיר "שלו" הועיל לוואסאל, מכיוון שהוא יכול היה לקבל את עיקר הכנסתו ממסי תושבי העיר.
תיאור העיר מימי הביניים
רוב הערים במערב אירופה 5-15 מאות שניםמונה 4 עד 10 אלף תושבים. עיר עם אוכלוסייה של עד 4,000 תושבים נחשבה לממוצעת. העיר הגדולה ביותר מימי הביניים הצליחה לספור בקושי 80 אלף תושבים. המטרופולינים של אותם זמנים נחשבו למילאנו, פירנצה, פריז. בעיקרון, גרו בהם סוחרים קטנים, בעלי מלאכה, לוחמים, הייתה אצולה מקומית בעיר. מאפיין אופייני של ערי אירופה במאה ה -12 היה פתיחת האוניברסיטאות והופעתם של סטודנטים כמעמד חברתי נפרד. המוסדות הראשונים כאלה נפתחו במרכזים גדולים של אותה תקופה - אוקספורד, פריז, קיימברידג '. להופעתם הייתה השפעה משמעותית על התפתחות מדינות בודדות ואירופה כולה.
היום העיר מימי הביניים נראית לנומקום משעמם ומסוכן שבו אפילו באמצע היום אפשר היה לחזות בשוד או רצח. עם זאת, יש משהו רומנטי ברחובות הצרים של ערי אירופה העתיקה. איך עוד להסביר את ההתעניינות הגוברת של תיירים ומטיילים בערים עתיקות כמו סרטן (איטליה), קלן (גרמניה), מרסיי (צרפת). הם מאפשרים לך לצלול להיסטוריה, לברוח מההמולה של "ג'ונגל האבן" המודרני, לעשות, אם כי מסע קצר, אל העבר.
