עברית ויידיש - מה ההבדל? עברית ויידיש: אלפבית

לאוזן חסרת ניסיון של אדם רוסי, עברי ויידיש הם מושגים מתחלפים, אפשר אפילו לומר מילים נרדפות. אבל האם זה כך, ומה ההבדל? עברית ויידיש הן שתי שפות המדוברות על ידי יהודים, אך הן נבדלות זו מזו בגיל, מוצא, תחומי שימוש ועוד רבים אחרים. מאמר זה מתמקד בהבדלים העיקריים בין שתי המערכות הלשוניות. אבל ראשית, עליך לתת תיאור כללי של שתי השפות.

עברית: מוצא

זו אכן אחת השפות העתיקות ביותר.אֶנוֹשִׁיוּת. הוא שייך לקבוצה השמית. אין הסכמה בין היסטוריונים לגבי מקורותיו. יש הטוענים כי היא נפרדה מהשפות של הענף הצפון-מערבי של הקבוצה השמית, הכוללות את אוגרית, כנענית וארמית, והפכה לעצמאית במאה ה-13 לפני הספירה. השם "שמי" בא משמו של שם - צאצא של נח הקדום, שממנו יצאו העמים שדיברו בשפות הנ"ל. אבל אלה רק השערות, כי אין הוכחות ברורות לכך ששפות אלה היו פעם אחת שלמה. להיפך, אם לשפוט על פי המונומנטים הכתובים העתיקים שהשתמרו, השפות הללו מופיעות כאינטגרליות ומעוצבות במלואן, ולא בשלב הפיתוח.

האם עברית היא השפה הראשונה של האנושות?

אם אתה סומך על כתבי הקודש העבריים, אזשם עצמו, ואביו נח, ואפילו האדם הראשון עלי אדמות, אדם, נאלצו לדבר בצורה העתיקה של עברית. למה? מכיוון שבלבול השפות היה עונש על אי-ציותם של תושבי בבל העתיקה, ומאחר ושם וצאצאיו לא היו בין המורדים, אז, כתוצאה מכך, שפתם לא שונתה, אלא המשיכה להתקיים עד היהודי הראשון. , אברהם.

יידיש היא שפה שלא יכולה להתפאר בעידן כזה, היא הופיעה יחסית לאחרונה.

האנדרטאות הכתובות העתיקות ביותר

כמובן, עברית על ההיסטוריה בת מאות השנים שלהעבר שינויים. לדוגמה, החלק בתנ"ך שנקרא הברית הישנה נכתב בעיקר בצורה העברית של אותה שפה בין המאות ה-15 וה-5 לפני הספירה. והוא המסמך המרכזי לחקר הצורה המקורית של העברית. נמצאו אלפי כתבי יד ושברים בודדים, שבזכותם ניתן לאתר שינויים באיות האותיות.

אנדרטאות כתובות לא תנ"כיות של אותו דברהתקופה קטנה יחסית. ביניהם לוח גזר עם תיאור חודשים ועבודות חקלאיות (מאה X לפנה"ס), רסיסי חרס שומרוני מהמאה השמיני לפנה"ס. ואותו דבר מלכיש, עוד מהמאה ה-6 לפנה"ס, וכן הכתובת בסילואם מתקופת חזקיהו.

מהמסמכים ההיסטוריים האלה אתה יכול ללמוד עלהמערכת הסמנטית והמבנה הדקדוקי של השפה של אז, התפתחותה באותה תקופה. ניתן גם להתחקות אחר שהופיעו מספר מילים שאלו מאכדית, ארמית וערבית, שנכנסו אף הן לאוצר המילים העברי.

יידיש אינה יכולה להתפאר במסמכים עתיקים שכאלה כלל וכלל, שכן היא עדיין לא הייתה קיימת באותן מאות שנים. זה עלה הרבה יותר מאוחר.

עברית: פיתוח נוסף

כל הזמן הזה שימשה העברית גם לדיבור בעל פה וגם בכתב. זו הייתה השפה היחידה של תקשורת יומיומית.

אבל המצב החל להשתנות במאה ה-2 לספירה.עברית היא כבר לא שפה מדוברת. עכשיו הוא משמש רק לפולחן. אבל, למרות זאת, הוא שרד עד היום, למרות שהוא עבר כמה שינויים. תפקיד חשוב בכך מילאו סופרי הטקסט של הברית הישנה, ​​שכינו את עצמם מסורות.

העובדה היא שלשפה העברית יש כזהתכונה מעניינת: מילים בעברית נכתבו באמצעות עיצורים בלבד, והתנועות הוכנסו כבר בתהליך הקריאה. אבל עם הזמן, כשהעברית החלה לצאת מכלל שימוש, ובהתאם, עברית דוברת פחות ופחות, התחילו דורות חדשים לשכוח כיצד מבטאים כמה מילים, כי הם פקפקו באילו תנועות יש להוסיף. ואלה המסורים הם שהמציאו את מערכת התנועות - הסימון המקובל של התנועות, כדי שקול המילים לא יאבד לנצח. כך הצליחה העברית לשרוד עד זמננו. למרות שכמעט מעולם לא שימשה כמילה מדוברת עד תחילת המאה ה-20. זו הייתה שפת השירותים האלוהיים, הסיפורת, העיתונות.

במבט קדימה, ברצוני לומר שבתחילת המאה הקודמת הייתה זו היידיש, שפתם של יהודי אירופה, ששימשה כשפת דיבור.

אבל עם תחייתה של מדינת ישראל ב-1948העברית הופכת לשפה הרשמית של המדינה. קמה תנועה לתמוך בהכנסת העברית לכל תחומי החיים. המטרה העיקרית הייתה להחזיר את שפת המקור לשפה המדוברת. והנס הזה קרה. השפה, שהייתה ספרותית במשך 18 מאות שנים, מהדהדת שוב ברחובות, בחנויות, בשיעורים בבית הספר.

עברית: אלפבית

מעניין, האות הריבועית העבריתשימש בסיס לכתיבה של שתי השפות הנדונות במאמר זה. אבל מה ההבדל? בעברית ויידיש יש סט אותיות זהה. הכתיב המודרני השתרש לאחר השבי הבבלי (המאה השישית לפני הספירה). האותיות קיבלו איות ריבועי. להלן האלפבית עם תנועות. האותיות מסודרות לפי התבנית האירופית - משמאל לימין. קוליות ממוקמות בצד בצד ימין.

גם יידיש וגם עברית, שהאלפבית שלה מורכב מ-22אותיות ונקרא עיצור, (מכיוון שאותיות אלו מציינות רק עיצורים), אין לו אותיות נפרדות לתנועות. אבל בעברית, לפעמים מוסיפים ווקאליזציות כדי להקל על הקריאה, שהוזכרו קודם. זה נוגע בעיקר לספרות ילדים או דת. ביידיש, לעומת זאת, אין תנועה. זהו אחד ההבדלים העיקריים בעת כתיבת מכתבים. והנה דוגמה של אלפבית ביידיש, שבו האותיות ממוקמות מימין לשמאל.

יידיש: מקורות

שפה זו יכולה להיחשב צעירה בהשוואה להקרוב משפחה. הוא התעורר במאות ה-XX-XIV בשטח של מזרח ומרכז אירופה. הוא התבסס על אוצר המילים של הניבים הגרמניים הגבוהים, ועם הזמן - השפה הגרמנית המודרנית. כחמישית מאוצר המילים הוא אותו עברית, ועוד 15% מהמילים היו ממוצא סלאבי. במילים פשוטות, יידיש היא מעין תערובת של מערכות לשוניות שמיות, גרמניות וסלאביות. אבל האלפבית ביידיש אינו שונה מהעברית.

לרוב המילים יש שורשים גרמניים,משפטים נבנים גם באמצעות דקדוק גרמני. מילים ביידיש נתפסות מבחינה פונטית כדיאלקט של אותה שפה גרמנית. אין זה מפתיע שבהתחלה היידיש נחשבה לז'רגון, והיא לא נתפסה כשפה עצמאית ואפילו לא כדיאלקט.

יידיש: אזור חלוקה

היא, כמובן, לא רחבה כמו זו של המתחרה שלה - עברית. יידיש דיברו רק יהודים באירופה. זה לא היה בשימוש באזורים אחרים של העולם.

למרות העובדה כי במדינות אירופה על זהיותר מ-11 מיליון איש דיברו, רשמית בחלקם היא הוכרה כשפה מלאה רק בתחילת המאה ה-20. לדוגמה, על הסמל של ה-SSR הביילורוסית הכתובת "עובדי כל המדינות, התאחדו!" נכתב בבלארוסית, רוסית, פולנית ויידיש. כמו כן, הוא, ולא העברית, שנחשבה לאחת השפות הרשמיות של ה-SSR האוקראינית ב-1917.

אבל עם הזמן, העברית הדיחה אותו משימוש בהחוזק של כמה גורמים. מה תרם לכך? ראשית, העברית הוכרזה כשפה הרשמית של ישראל, שנית, רוב היהודים דוברי יידיש הושמדו במלחמת העולם השנייה, ושלישית, העברית היא שפת היהודים שחיים בארץ המובטחת.

הבדלים

אז בהתבסס על כל העובדות לעיל לגבי שתי השפות הללו, מה ההבדל? לעברית ויידיש יש כמה הבדלים מהותיים. הנה הם:

• העברית מבוגרת בכמה אלפי שנים מהיידיש.
• העברית מתייחסת אך ורק ללשונות השמיות, ובבסיס היידיש, בנוסף לשמית, יש גם שורשים גרמניים וסלאביים.
• טקסט ביידיש כתוב ללא קוליות.
• עברית הרבה יותר נפוצה.

דוברי שפת אם שיודעים את שתי השפות,יכול להסביר אפילו טוב יותר מה ההבדל. לעברית ויידיש יש הרבה מן המשותף, אבל ההבדל העיקרי הוא ככל הנראה לא באוצר המילים או בדקדוק, אלא במטרת השימוש. הנה פתגם שהיה קיים בקרב יהודי אירופה לפני 100 שנה לגביו: "אלוהים מדבר יידיש בימי חול, ועברית בשבת". אז עברית הייתה שפה לפעילות דתית בלבד, וכולם דיברו יידיש. ובכן, עכשיו המצב השתנה בדיוק הפוך.