ליאון דגר: ביוגרפיה וספרים

אחת הדמויות הבולטות בתולדות השנייהמלחמת העולם השנייה היא ליאון דגרל. היטלר העריץ אותו והחשיב אותו לבעל בריתו היחיד בבלגיה. ליאון מילא תפקיד מרכזי במלחמת העולם השנייה. על שירותיו קיבל מדליות והזמנות רבות. ליאון דגר הוא מנהיג צבאי בלגי, פוליטיקאי שדבק בדעות אולטרה ימניות. הוא ידוע גם כמנהיג מפלגת הרקסיסטים הבלגית שהקים.

מוצאו והיווצרותו של דגל

ליאון דגל נולד ב -15 ביוני 1906.בבוליון. אביו היה חבר בפרלמנט הבלגי ויזם. ליאון דגר קיבל את לימודיו היסודיים והתיכוניים במכללת ישוע, ואז המשיך את לימודיו באוניברסיטת לובין בפקולטה למשפטים. שם השתתף דגר גם בהרצאות בנושא אמנות, כלכלה פוליטית, פילוסופיה וארכיאולוגיה. ליאון נסע לאמריקה הצפונית והלטינית, לאחר מכן ביקר במזרח התיכון ובצפון אפריקה.

הוצאת כתב עת, עבודה ככתבת מלחמה

דגר, כבר בצעירותו, דבק בקיצוניותדעות ימניות בפוליטיקה. הוא הוקסם מרעיונותיו של צ'רלס מוראס, פובליציסט ומשורר צרפתי שדגל במונרכיה, בערכים נוצריים ובסדר חברתי. בשנת 1930 החל ליאון להוציא לאור את כתב העת "המלך כריסט", שהיה בעל אוריינטציה קתולית שמרנית. בשנים 1933-34. הוא נסע למקסיקו, שם צפה במלחמת האזרחים ככתב מלחמה. דגר התבסס עוד יותר בדעותיו הפוליטיות לאחר התבוסה שהטילה הכנסייה הקתולית על ידי הממשלה המהפכנית.

הקמת המפלגה הרקסיסטית

חוזר לבלגיה, לאון, יחד עם שלואנשים בעלי דעות דומות הקימו מפלגה פשיסטית בשם "חזית העם". אולם שם זה לא תפס. בני דורם כינו את תנועתו של דגר כמפלגת הרקסיסטים. שם זה מקובל גם בספרות המודרנית. מפלגת הרקסיסט, בראשותו של דגר, הציעה להקים מדינה תאגידית המבוססת על קתוליות. בתור אנטי-קומוניסט, דגל ליאון בתמורות החברתיות הבאות: ביטול האבטלה, שליטת המדינה בתחום הפיננסי, צמצום אי-השוויון בחברה. הרקסיסטים לא קראו להקים דיקטטורה גלויה בבלגיה, אף שדרל מתח ביקורת שוב ושוב על מוסד הפרלמנטריזם, שלדעתו פוליטיקה ריקה.

פופולריות למסיבות

למפלגה הרקסיסטית היה בתחילה מסויםתמיכה, במיוחד באזורים החקלאיים של ולוניה (בפלמית, אזור בלגי אחר, כבר הייתה מפלגה אולטרה-ימנית). בבחירות לפרלמנט שהתקיימו ב- 24 במאי 1936 קיבלה 11.5% מהקולות ותפסה את המקום הרביעי. המפלגה נכנעה לקתולים, סוציאל-דמוקרטים וליברלים. עם זאת, דגרל מצא את עצמו עד מהרה תחת השפעה אידיאולוגית חזקה של גרמניה הנאצית. המפלגה שהקים הפכה מפאשיסטית לאומית סוציאליסטית. לתכנית המפלגה נוספו מספר עמדות גרמנופיליות ואנטישמיות. עם זאת, חלקים רחבים של הבלגים לא אישרו זאת. המפלגות הגדולות במדינה, משמרנים ועד קומוניסטים, התאגדו כנגד הרקסיסטים. פעילותם גונתה גם על ידי הכנסייה הקתולית בבלגיה. בהדרגה, הפופולריות של המפלגה החלה לרדת. בשנת 1939 זכו הרקסיסטים רק בכ -4.5% מהקולות בבחירות לפרלמנט.

מעצרו ושחרורו של דגר

דגל לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייהתמך בהחלטה שקיבל המלך ליאופולד השלישי בנוגע לניטראליות המדינה. עם זאת, ליאון אישר במהרה את מדיניות החוץ שמנהלת גרמניה הנאצית. הוא הודיע ​​כי על בלגיה להיות חלק מהרייך השלישי. דגר וכמה ממקורביו, עם תחילת הפעולות הצבאיות הגרמניות נגד בלגיה, נעצרו על ידי המשטרה ונשלחו לצרפת. אבל צרפת ביוני 1940 הובסה. היא נכבשה על ידי חיילים גרמנים. ליאון דגר שוחרר.

ליאון, לאחר שחרורו, החל להוביל פעילפעילות פוליטית. דגר הפך לאחד האידיאולוגים העיקריים של שיתוף פעולה. הוא הצדיק את שיתוף הפעולה עם גרמניה על ידי הצורך ליצור סדר סוציאליסטי לאומי באירופה, כמו גם המאבק נגד האידיאולוגיה הקומוניסטית וברית המועצות.

הקמת חיל "וולוניה", פרסים ותארים ראשונים

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הפך ליאון לאחדמיוזמי הקמת חיל המתנדבים בוולוניה במסגרת האס אס. אגב, הוא החליט להילחם כפרטי בחיל הזה, אף שהגרמנים הציעו לדגל דרגת סגן. הקורפוס הוולוני היה שייך לקבוצת הצבא דרום. כבר בחורף 1941-42. הוא השתתף בכמה פעולות מרכזיות, כולל מעבר הדנייפר. ליאון הועלה במהרה לאוברפלדוובל, וקיבל גם את צלב הברזל, המחלקה השנייה, הפרס הראשון שלו. בקיץ 1942 השתתף הקורפוס הוולוני בפעולות הוורמאכט בדרום רוסיה. ליאון קיבל עוד כמה מדליות והפך לסגן.

סמכותו של דגל והישגיו החדשים

ליאון נהנה מיוקרה רבה בקרבמנהיגות פוליטית וצבאית של הרייך השלישי. היטלר עצמו החשיב אותו לבלגי היחיד המקובל על הגרמנים שהיה צריך לתמוך. דגל ב 1944 נטש את רעיון סיפוח בלגיה לגרמניה. הוא דגל בהקמתה של "בורגון רבתי", המורכבת מוולוניה ומהאזורים הצפוניים של צרפת.

חיל המתנדבים בוואלון 1 ביוני 1943הועבר לחיילי האס אס. היא נודעה כבריגדת התקיפה בוולוניה. ליאון דגר, המועדף על היטלר, הועלה לדרגת סגן בכיר (אוברסטורמפירר). למעשה, הוא הפך לסגן מפקד החטיבה של לוסיין ליפר.

"וולוניה" בנובמבר 1943 נסעהדנייפרופטרובסק, שם הפכה לחלק מחטיבת הוויקינגים של האס אס. באותה תקופה התנהלו קרבות עזים בגזרת חזית זו. ליאון גילה אומץ לב מדהים בקרבות אלה. עד מהרה הוא קיבל תג ברונזה ללחימה צמודה, כמו גם דרגת קפטן (Hauptsturmführer).

יציאה מהדוד צ'רקסי

בינואר-פברואר 1944"ולוניה", יחד עם חלקים אחרים של האס אס והוורמאכט, הגיעו לקלחת צ'רקסי. זה קרה במהלך מבצע ההתקפה של קורסון-שבצ'נקו של כוחות ברית המועצות. בתקופת הקרבות העזים, רבים מחיילי החטיבה מתו בסביבה, כולל ליפר, מפקדה. ב- 14 בפברואר השתלט דגר על תפקידיו. הוא שהוביל את החטיבה כאשר הגרמנים פרצו את הכיתור. ללוחמיו הוקצה תפקיד מפתח במהלך מבצע זה - הם כיסו את הכוחות. לאחר שעזבו את הכיתור נותרו בחטיבה רק 632 אנשי שירות. ליאון נפצע קשה, אך הוא המשיך להוביל את היחידה. אדולף היטלר היה מרוצה ממעשיו. הוא הכריז על דגר היוצר הראשי של היציאה מהקדרה. ראש הרייך השלישי ב- 20 בפברואר 1944 העניק באופן אישי ליאון את צלב האבירים של צלב הברזל.

הקמת ממשלה משתפת פעולה

דגר קיבל דרגת מייג'ור (שטורמבאן-פישר) 20אפריל של אותה שנה. באוגוסט ובספטמבר הוביל ליאון את החטיבה במהלך הקרבות בבולטים. על מעשיו הוא קיבל עוד כמה מדליות והזמנות. בסוף 1944 הפך דגר לראש ממשלת שיתוף הפעולה שנוצרה בבלגיה. הקמתו הייתה פעולה תעמולתית, מכיוון שכוחות בריטיים-אמריקאים באותה תקופה שחררו את כל שטחה של בלגיה.

תבוסתו של דגר, מעופו של דגר

"ולוניה", שהפכה לחטיבת אס אס מן המניין, עםבינואר 1945 השתתפה בקרבות קשים בפומרניה. דגר, שהפך באותה תקופה לקולונל (סטנדרטנפיהרר) של האס אס, בסוף מרץ שוב נאלץ לארגן יציאה מהכיתור. שרידי ולוניה הועברו לחזית המערבית בסוף אפריל. כאן הם נאלצו להיכנע לשלטונות האנגלו-אמריקאים. ב- 2 במאי הועלה דגרל לתפקיד האלוף (בריגאדפירר). מינוי זה, שבוצע על ידי הימלר, לא היה תקף רשמית, מכיוון שהיטלר הסיר עד אז את הימלר מכל התפקידים וגירש אותו אישית מהמפלגה. ליאון ברח לנורווגיה, ולאחר מכן טס לסן סבסטיאן (ספרד). בעת הנחיתה, דגר היה בתאונת מטוס (תמונה למטה), אך הצליח לשרוד. מנהיג הרקסיזם הצליח להעביר את משפחתו לספרד (אשתו, ארבע בנותיו ובן) באמצעות מסמכים מזויפים.

איך דגר ניצל מעונש מוות

השלטונות הבלגיים, בתמיכת בעלות הברית, החלולבקש את הסגרתו מספרד. בית משפט בלגי גזר את דגל למוות בהיעדרו בדצמבר 1945 (בגין בגידה גבוהה). לאחר מכן, ליאון פנה ללא הצלחה לרשויות השיפוט 12 פעמים. הוא הזמין אותם לחזור על המשפט בהשתתפות חבר המושבעים.

עם זאת, המשטר האוטוריטרי של פרנקו,בעודו בספרד, הוא סירב להסגיר את דגר. הרשויות הניעו את סירובם בדאגה לבריאותו של ליאון, ששרד לאחרונה מתאונת מטוס. לאחר זמן מה ארגנו הספרדים את בריחתו של דגר לארגנטינה.

המרדף אחר משפחתו של ליאון

משפחתו של ליאון נרדפה בשנתבלגיה שלאחר המלחמה. הוריו, שכלל לא התעניינו בפוליטיקה, מתו בשבי ב -1947. על אשתו של דגר נגזרו 6 שנים. שישה מילדיו נשלחו לכל רחבי אירופה עם שמות שונה. מאוחר יותר הצליח דגר למצוא אותם ולהתאחד איתם.

חייו של דגל בספרד

ליאון חזר לספרד בשנת 1954.הוא הפך לאזרח שלו ולקח את השם לאון חוסה דה רמירז-ריינה. הוא הקים חברת בנייה בעזרת הרשויות הספרדיות. דגר הפך לאיש עסקים מצליח. עד מותו הוא לא חווה קשיים. במקביל, המשיך ליאון לנהל פעילויות פובליציסטיות ופוליטיות, עדיין מדבר מהעמדות האולטרה-ימניות. הוא הצדיק את מדיניותו של היטלר וגידל אותו כאדם. דגל מתח ביקורת על המערכת החברתית-פוליטית שהוקמה באירופה, הכחיש את השואה. על כך, בית המשפט בספרד קנס את ליאון בסכום גדול. בשנת 1973, בראיון לעיתונאים בלגיים, הודה דגר כי הצטער שלא הצליח לממש את תוכניותיו. עם זאת, הוא יעשה הכל מחדש אם תהיה לו הזדמנות שנייה.

ליאון דגר, שהביוגרפיה שלו מוצגת במאמר, נפטר ב- 31 במרץ 1994 מהתקף לב בעיר מלאגה בספרד. עד השעה האחרונה דגר נותר נאמן לרעיונו.

לאון דגר: ספרים

ליאון כתב מספר מאמרים עיתונאיים.בנוסף, ליאון דגר יצר כמה זיכרונות. ספריו תורגמו לשפות רבות. כולל רוסית. בין עבודותיו של מחבר זה - "היטלר לאלף שנים", "חטיבת התקיפה של אס אס", "אסיס לגיון ההיטלר" ואחרים. אחד הספרים המפורסמים ביותר שכתב לאון דגר הוא "היטלר לאלף שנים". הוא מנתח את התפקיד ההיסטורי של אדולף היטלר, כמו גם את הסוציאליזם הלאומי. במשך זמן רב לא פורסמו ברוסיה ספרים שכתב לאון דגרל.

"קמפיין רוסי 1941-1945."

עבודה זו פורסמה לראשונה בחו"לבשנת 1949. הוא מציג את זיכרונותיו של דגל, מפקד אוגדת וולוניה. במשך זמן רב ספר זה נותר בלתי ידוע לקורא הרוסי, למרות העובדה שהוא מספר בעיקר על המלחמה בחזית המזרחית. לאחרונה, בשנת 2012, הוא תורגם לרוסית. ניתן להבין מדוע לאון דגרל לא היה פופולרי בברית המועצות. "הקמפיין הרוסי 1941 -1945" ידוע הרבה יותר בגרמניה. עם זאת, נכון לעכשיו, ספר זה מוצא יותר ויותר קוראים בארצנו. הרי ליאון דגר אמר על הרוסים שהם עם גדול. הוא ציין שהוא נלחם לא איתם, אלא עם האידיאולוגיה הקומוניסטית. ליאון דגר, שציטוטיו הפכו פופולריים בארצנו לאחר פרסום ספריו, הוא אחד הדמויות הגדולות ביותר במלחמת העולם השנייה. ראייתו לאירועים בהחלט ראויה לציון.