יפן היא מדינה מדהימה עם ייחודיותתרבות והיסטוריה עשירה. עבורנו, היפנים עם יחסם לחיים יישארו בגדר תעלומה. ובכן, היא לא ניתנת לאירופאים מעשיים ולנו, הרוסים הנועזים, להבין את הפילוסופיה המזרחית, את תפיסת עולמם, יחסם לטבע ודברים סביבם. רק בזמן שפריחת הדובדבן פורחת, יש לנו אפשרות להבין את הלא נודע. ואכן, עבור היפנים יש לזה משמעות קדושה.
סאקורה (או דובדבן עדין) הואסמל יפן. זן דובדבן זה שייך למשפחת הוורודים. הוא פורח עם פרחים לבנים וורודים בסוף מרץ, לפני העלים פורחים. תקופת הפריחה קצרה. הפרחים המתמידים ביותר נמשכים שבוע בלבד. ואז הצמח לא מבדיל את עצמו בכלום. אבל ממש בשבוע הזה, בו פורחת הסאקורה, יש לאנשים את ההזדמנות להבין כמה יפה העולם בו אנו חיים וכמה הוא שברירי. היפנים מאמינים שכל פרח הוא גורלו של ילד.
אמנם סאקורה היא דובדבןעצים, אבל זה לא נותן פרי, הצמח דקורטיבי. כמובן שביפן יש גם דובדבן פרי, הוא נקרא סאקורמבו, הוא נותן פירות בצבע ורוד ואדום. אבל ליפנים לא רק התחזקו רגשות כלפי סאקורה, הם אוכלים גם את עלי הכותרת של פרחיו ועליו.
הזמן בו פריחת הסאקורה נקראת ביפן"חנאמי" - התפעלות מפרחים. זו מסורת עתיקה. היסוד הונח על ידי חניכי בית המשפט הקיסרי לפני כמה עשרות מאות שנים. בהתחלה זו הייתה רק אופנה - במהלך פריחת הסקורה, בילו שעות רבות בגנים פורחים, חברו שירה והרהרו על משמעות החיים. בהדרגה, מסורת זו התפשטה בקרב האצולה, בדרך כלל הגיבה במהירות למגמות הארמונות, ואז הלכה לעם. ואז זה כבר לא הפך להיות רק דרך להוכיח את הדקויות של טבעו, אלא רכש משמעות פילוסופית עמוקה, מכיוון שהארעיות של פריחת הדובדבן מזכירה לכולם
עבור היפנים המודרניים, הזמן שהוא פורחסאקורה הוא חג נהדר. כידוע, יפן היא מדינה הממוקמת על איים הנמתחים מצפון לדרום. בהתאם לכך, סאקורה פורחת בדרכים שונות בכל מקום. יש אוהדים בארץ שעוברים ממחוז אחד למשנהו במטרה להרהר בקסם הזה כמה שיותר זמן. התושבים מוזהרים מראש מאירוע חשוב זה. ביום משמעותי בגנים, שם מתחילה הפריחה, כמעט כולם מתכנסים - מקטן לגדול. השיעורים בבתי הספר מבוטלים, ויום חופש ניתן במתקני הייצור. אנשים מתאספים בפארקים ובגנים כדי לראות את הנס הזה ולשמור אותו בזיכרונם במשך שנה שלמה. יום זה הופך למעין פיקניק לאומי, בו תוכלו להתפעל מהיופי הנדיר וליהנות מהמנות האהובות עליכם, ליהנות מתקשורת עם חיות הבר.
