כמשורר, וילהלם קיכלבקר מעט ידוע.הוא גדל מוקף במשוררים מבריקים, שמעל כולם, ללא ספק, היה פושקין. ז'וקובסקי, ויאזמסקי, דלוויג היו הפמליה שלו. כתב ברטינסקי בשנים אלו. במעגל המשוררים הללו, קל ללכת לאיבוד עם מוזה מיושנת, אזרחית מדי, כמו שהיתה לקיכלבקר, אם כי כישרונו היה ניכר.
משפחה
קוכלבקר וילהלם קרלוביץ' נולד ב-1797שנה בפטרבורג. המשפחה לא הייתה עשירה, אבל היו לה גם קשרים שימושיים וגם קרובי משפחה משפיעים. אבי, איש משכיל מאוד, למד בלייפציג במקביל לגתה ורדישצ'וב. היה לו ידע נרחב באגרונומיה, כלכלה ומדעי המשפט. קרובי משפחה משפיעים עזרו לו לקחת עמדה בבית המשפט (מזכירו של הדוכס הגדול פאבל פטרוביץ'). מאוחר יותר מונה למנהל פבלווסק. גם אמו של וילהלם הייתה בבית המשפט. היא הייתה המטפלת של בנו הצעיר של הקיסר מיכאיל פבלוביץ'. פאבל הראשון נתן לאביו קוכלבקר את האחוזה לכל החיים. בו, באווינורם, בילה וילהלם קיכלבקר את ילדותו.
אבא, קרל קיכלבקר, התברר מאודאדם כלכלי. הוא ניהל את האחוזה בהצלחה, וגם במהלך כשל היבול ב-1808, האיכרים לא רעבו באחוזתו. אבל היו ארבעה ילדים במשפחה, וכולם היו צריכים להתחנך, אז תמיד לא היה מספיק כסף.
בגיל תשע חלה וילהלם במחלה קשה והתחרש.על אוזן אחת. מהעובדה שהוא לא שמע הכל, הילד הרגוע, העליז והשובב בעבר נעשה עצבני ועצבני. כשוויליאם היה בן אחת עשרה, אביו מת, והאחוזה נלקחה מהמשפחה. אחותו הבוגרת הנשואה של וילהלם, חוסטינה, החלה לטפל במשפחה. בעלה הפך מאוחר יותר למורה לדוכס הגדול ניקולאי פבלוביץ' וקונסטנטין.
בליציאום
בשלב זה, וילהלם קיכלבקר כבר למדבפנימייה, שם הייתה תכנית חינוך כללי מצוינת. אבל ה-Tsarskoye Selo Lyceum, שנפתח ללא תשלום, היווה עזרה כלכלית גדולה למשפחה. ב-1811 הוא הובא לשם על ידי קרוב משפחה רחוק, מייקל ברקלי דה טולי. הנער עבר בצורה מבריקה את מבחני הקבלה.
היכולות וההתמדה של Küchelbecker הצעירהבחינו הרשויות. אבל כולם ראו גם את חוסר הידע של השפה הרוסית ואת התשוקה לסופרים גרמנים. תלמידי הליציום לעגו על כך באותו אופן כמו חירשותו של נער. הם לעגו לקולי וכתבו אפגרמות, מה שהרגיז אותו מאוד והוביל למריבות. אבל קיוחליה טובת הלב התקררה במהירות. עם זאת, ידיעותיו הרבות והתמדה עוררו את כבודם של תלמידי הליציום. בגיל 15 החל לחבר שירים בהתלהבות הן ברוסית והן בגרמנית. השירים היו קשורים בלשון. והחשיבות שבה תקשר, כמו שירים, עדיין עוררה לעג. אלכסנדר פושקין, כמו כולם, התייחס באירוניה ליצירותיו של קוהלי המגושם. אבל מהר מאוד ראה בו גם ישרות וגם כנות, ושהוא יודע ספרות, היסטוריה ופילוסופיה טוב יותר מרבים. ואם צריך, הוא תמיד מוכן לחלוק את כל הידע שלו. וילהלם קיכלבקר העריץ את המתנה הפואטית של פושקין, את שיריו, קולניים ומדויקים, במחשבות עמוקות.
שירות ושירה כאמנות גבוהה
בגיל עשרים עם מדליית כסף Kuchelbeckerסיים את הליציאום ונכנס לקולגיום לענייני חוץ. מיד מצא לעצמו עבודה נוספת. קוצ'לבקר החל ללמד ספרות רוסית בפנימיית נובל. ב-1820, לאחר שהפך למזכירו של א. נארישקין, נסע וילהלם קוכלבקר לחו"ל וביקר בגרמניה ובצרפת. בשנים אלו הוא מלחין ומדפיס שירים באופן פעיל. זו התקופה הפורה ביותר ביצירתו.
אירוע משנה חיים
עד 1825, Kuchelbecker שוב היה בסנט פטרסבורג.חודשיים לפני המרד, הוא הצטרף לחברה הצפונית ושוחח עם הדמוברים בכיכר הסנאט. פושקין האמין שהשתתף במרד במקרה. תחילה נקבעו לו 15 שנות מאסר, ולאחר מכן התיישבות נצחית בסיביר.
בפעם האחרונה שפושקין ראה את קוצ'לבקר,כאשר הועבר ממבצר אחד למשנהו בסתיו 1827. פושקין וקוצ'לבקר, למרות נוכחותם של ז'נדרמים, מיהרו לחבק ולנשק זה את זה. הם נקרעו. קיכלבקר, למרות שהיה חולה, הוכנס במהירות לעגלה ונלקח משם. פושקין תמיד נזכר בפגישה הזו בהתרגשות. ישנן הצעות שקיכלבקר היה אב הטיפוס של לנסקי.
במבצר סווייבורג ב-1832 כתב את ה"אלגיה".בו הוא מדבר על מחשבותיו העצובות של אסיר שהרכין את ראשו על ידו. מי יבין את ייסורי הגיבור הלירי שלו? מי לא אדיש לגורלו המר? הוא התמיכה של עצמו. עם תקיפות הרוח שלו, הוא לא יניח לעצמו להיסחף בחלומות בלתי אפשריים. תן לו להיות בשלשלאות, אבל רוחו חופשיה. ובכל זאת הוא לא יכול שלא להיות עצוב על הטבע, על האדמה, על השמיים העצומים, על הכוכבים, שבהם כלואים עולמות אחרים. אז, מרכין את ראשו, הוא מייחל לגורל. כבתה בו האש האלוהית, שאין בה שום כלא, שום בגידה באהבה, שום עוני אינו נורא. בכך מסתיימת האלגיה של קוכלבקר.
בסיביר
Küchelbecker מנהל כל הזמן רשומות ביומן, וכןשמו של פושקין מופיע בהם לעתים קרובות מאוד. אבל אז הוא הועבר לברגוזין, שם נשא לאישה את בתו האנאלפביתית של מנהל הדואר ונולדו לו ארבעה ילדים.
עד סוף ימיו יתייחס Küchelbeckerשירה, כמשהו נעלה, נבואי, המשרת אידיאלים אזרחיים. וילהלם קיכלבקר היה פילוסוף ובו בזמן רומנטיקן. הביוגרפיה שלו גורמת למחשבות עצובות.
