ליאו טולסטוי "סיפורי סבסטופול" (ראשוןחלק) נכתב חודש לאחר המצור ב-1854. זהו סיור דמיוני בעיר. תקציר "סיפורי סבסטופול" אינו מסוגל להעביר, כמובן, את כל עומק העבודה. הכותב פונה אל הקורא כ"אתה", מזמין אותו להפוך לעד של מה שקרה בבתי החולים, על האכזריות והמעוזים של העיר הנצורה.
"סיפורי סבסטופול": סיכום של חלק 1 על האירועים בדצמבר 1854
לא ירד שלג בסבסטופול בדצמבר 1854,אבל היה קר. הבוקר הצבאי הרגיל החל בעיר. בהתקרבות למזח התמלא האוויר בריחות של זבל, פחם, רטיבות ובשר. אנשים התגודדו על המזח: חיילים, מלחים, סוחרים, נשים. סירות קיטור וסירות, מלאות אנשים, עגנו ללא הרף והפליגו.
במחשבה שהוא בסבסטופול, הנשמההתמלא גאווה ואומץ, והדם החל לזרום מהר יותר דרך הוורידים. אמנם המחזה, שהיה תערובת של עיר יפה וביבוק צבאי או מחנה צבאי מלוכלך, היה נורא.
בבית החולים סבסטופול, שנמצא באולם כינוסים גדול, הפצועים מתקשרים. מלח אחד לא זוכר את הכאב, למרות שהוא איבד את רגלו. מטופל אחר שוכב על הרצפה, שריד חבוש של יד מציץ מתחת לשמיכה. בוקע ממנו ריח לא נעים מחניק. בסמוך שוכבת אשת מלחים ללא רגל, היא הביאה לבעלה ארוחת צהריים על המעוז ועלתה באש. הפצועים היו חבושים ממש בחדר הניתוח, הם צפו בקטיעה באימה, שומעים את הבכי והגניחות של החולים. סבל, דם ומוות מסביב.
המקום המסוכן ביותר הוא המעוז הרביעי.קצין, שצועד בשלווה מחילוק לחילוף, אומר שלאחר ההפצצה נותרו בפעולה על הסוללה שלו רק אקדח אחד ורק שמונה אנשים, אבל למחרת בבוקר הוא כבר ירה שוב מכל תותחיו. מהחיבוק ניתן לראות את ביצורי האויב - הם קרובים. במלחים המשרתים את האקדח, ברוחב כתפיהם, בכל שריר, בכל תנועה איתנה ובלתי נמהרת, נראים מרכיבי הכוח הרוסי - פשטות ועקשנות. כל מי שראה את זה יבין שאי אפשר לקחת סבסטופול.
"סיפורי סבסטופול": סיכום של החלק השני על האירועים במאי 1855
כבר חצי שנה מהמלחמה על סבסטופול.שאיפות אנושיות רבות נפגעו, אלפים היו מרוצים, אך אלפים נרגעו, מחובקים על ידי המוות. אפשר לפקפק באינטליגנציה של המתלהמים, כי מלחמה היא לא הגיונית - היא טירוף.
בין ההולכים בשדרה, סרן מטה חיל הרגליםמיכאילוב, שבנוסף לפרסים וכסף, רוצה להיכנס למעגל ה"אריסטוקרטיה" הצבאית. היא הוקמה על ידי אדיוטנט קאלוגין, הנסיך גלצין, לוטננט קולונל נפרדוב וקפטן פראסקוכין. הם מתנשאים כלפי מיכאילוב.
למחרת בבוקר, מיכאילוב נשלח במקום קצין, אשרחלה, בפעם השלוש עשרה על המעוז. מטען חבלה התפוצץ לידו, ופרסקוכין נהרג. גם קאלוגין הלך לשם, אבל למפקדה. ברצונו לבדוק את הביצורים, הוא מבקש מהקברניט להראות אותם. אבל הקפטן נלחם על המעוז כבר חצי שנה בלי לצאת, ולא מדי פעם, כמו קאלוגין. תקופת ההבל והסיכון כבר חלפה, הוא כבר קיבל פרסים ומבין שמזלו מגיע לקיצו. לכן הוא מפקיד את האדיוטנט בידי סגן צעיר, שעמו הם מתחרים ללא תועלת בסיכון, נראה להם שהם נועזים יותר מהקפטן.
"סיפורי סבסטופול": סיכום של החלק השלישי על האירועים באוגוסט 1855
קוזלצוב מיכאיל, קצין שזכה לכבוד בחיילים, לאחר שנפצע, הוא חזר לסבסטופול הנצורה. היו הרבה אנשים בתחנה. אין מספיק סוסים לכולם. בין הממתינים, פוגש מיכאיל את אחיו ולדימיר, אשר פונה אל הכוחות הפעילים כסמל.
וולודיה הונחה לסוללה שנמצאת בקורבלניה. הנוסח לא יכול לישון הרבה זמן, הוא מוטרד ממראות קודרות.
בכיר קוזלצוב, מגיע למפקד החדש,מקבל את החברה הקודמת שלו. פעם הם היו חברים, אבל עכשיו יש ביניהם חומה של כפיפות. בפלוגה כולם שמחים על שובו של קוזלצוב, גם חיילים וגם קצינים מכבדים אותו.
וולודיה פוגש קציני ארטילריה.יונקר ולנג מיודד איתו במיוחד. שניהם נשלחים לסוללה מסוכנת מאוד במלאכוב קורגן. כל הידע התיאורטי של וולודיה מתברר כחסר תועלת בסוללה. שני חיילים פצועים, אין מי שיתקן את הרובים. יונקר כל כך מפוחד שהוא רק חושב להישאר בחיים. חיילי הצוות שלו מסתתרים במחסן של וולודיה.
בבוקר, התותחים של הסוללה כבר תקינים. וולודיה שמח מאוד שהוא לא נבהל, אבל להיפך, הוא יכול לבצע את חובותיו היטב, הוא מאבד את תחושת הסכנה שלו.
ההתקפה של הצרפתים מפתיעה את הזקןקוזלצוב. הוא קופץ קדימה עם הצבר הקטן שלו, מעודד את החיילים. לאחר שקיבל פצע אנושי בחזה, הוא שואל אם הצרפתים גורשו או לא. מרוב רחמים אומרים לו שכן, דפקו אותו. הוא מת במחשבה על אחיו ושמח על כך שמילא את חובתו.
וולודיה מצווה בקלות ובעליזות על הסוללה שלו,אבל הצרפתים מסתובבים בכל מקרה והורגים אותו. על המריה דגל צרפת. Vlang, יחד עם הסוללה, מועבר באמצעות ספינת קיטור למקום בטוח. הוא מתחרט במרירות על מותה של וולודיה.
החיילים, היוצאים מהעיר, אומרים שהצרפתים לא יישארו בה זמן רב. כל נסוג מביט בסבסטופול הנטוש בכאב ובמרירות, צובר שנאה לאויב בנפשו.
במונחים קומפוזיציוניים ורגשיים - יצירה מורכבת "סיפורי סבסטופול". התקציר אינו יכול להעביר את כל קווי העלילה והערך האמנותי שלו.
