/ / סופר ומשורר ואדים שפנר

הסופר והמשורר ואדים שפנר

הסופר הרוסי ואדים שפנר, ביוגרפיהשהחלה בשנה שבה נכנסה האימפריה הרוסית למלחמת העולם הראשונה, עזבה את העולם הזה בתחילת האלף השלישי. חלק ניכר מעבודתו הגיע בתקופה הסובייטית. אבל הוא מעולם לא היה סופר סובייטי אורתודוקסי. ואדים שפנר לא התנגד לספרות הרשמית ולא נכנס לקונפליקט עם הביורוקרטיה של נומנקלטורה, אבל חש בנוח רק מעבר לכך.

עובדות מתוך הביוגרפיה של הסופר

ביצירת ופיתוח של כל יצירתיהאישיות היא בעלת חשיבות רבה היא מקום הלידה והסביבה שבה עברו ילדים ובני נוער. שפנר ואדים סרגייביץ 'נולד בבירת האימפריה במשפחתו של חייל רגיל. הנה רק ילדות מאושרת, זה לא יכול להיקרא כי זה בקנה אחד עם מלחמות, מהפכות, רעב, הרס ועוני. אחרי מותו של אביו משחפת, ואדים שפנר גדל בבית יתומים בסטאיה רוסה.

ואדים שפנר
הוא חזר מאוחר יותר לפטרוגרד, והוא סיים את לימודיובית הספר המקצועי ועבד במפעלים תעשייתיים. אותם ניסויים ספרותיים בפסוק ובפרוזה, והפרסומים הראשונים בכתבי עת שייכים גם הפעם (שנות השלושים). מימיה הראשונים של המלחמה היה ואדים שפנר חייל פרטי בחזית לנינגרד. מאוחר יותר, בעיצומו של המצור על לנינגרד, הוא הפך לכתב של העיתון "וויקטורי באנר". הוא סיים את המלחמה כסגן בכיר.

יצירתיות פואטית

אפילו בתחילת השנה ארבעים שנה מתחילהסופר הצליח לפרסם את הניסויים הפואטיים הראשונים שלו. אבל אפשר לומר שבמהלך מלחמתו של שפנר ואדים סרגייביץ' התרחש כמשורר. הספר המשמעותי הראשון של שיריו פורסם בשנת 1943 בעיר הנצורה. שורות רבות בה מוקדשות להגנה ההירואית של לנינגרד. השיר "מפגש בפרבר", שנכתב ופורסם אחר כך, מוקדש לאותו נושא.

שפנר ואדים סרגייביץ '
אלה עובדות ספרותיות.ואדים שפנר, ששירתו כמעט ואינה פונה לנושאים צבאיים, החל להיות משורר בחזית. היצירה הפואטית עברה את כל חייו הארוכים, אך הוא עצמו סירב לייחד את העדיפות של הכיוונים לעצמו. ופרוזה, שירה ובדיה היו חשובים באותה מידה גם לאדים שפנר. הגבול ביניהם היה בלתי אפשרי לצייר.

שנות השישים

באמת מפורסם בעולם הספרותי של ואדיםשפנר הפך בשנות השישים. זו היתה התקופה של מה שמכונה "חרושצ'וב להפשיר", כאשר המדינה עוברת תקופה של התחדשות מהירה. בשלב זה, דור חדש מיהר לאמנות ולספרות. רבים מנציגיו הצליחו לעבור הן את חזיתות המלחמה הפטריוטית הגדולה והן את המחנות הסטליניסטים. היה להם משהו להגיד לעולם. אך תמיד היה מנותק מתשוקות פוליטיות, אך הוא היה חלק מקו החזית שלו. כל השנים האלה הסופר עובד הרבה וחסר אנוכיות. פורסם באופן נרחב. זוכה להכרה מצד קוראים ומבקרים. ולא יעצור שם.

שירים ופדים
הפרוזה והשירה של ואדים שפנר לא הולכים לאיבוד בכללזרם ובשנים שלאחר מכן, כאשר ההפשרה חרושצ'וב החליף את הקיפאון Brezhnev אינסופית. ספריו אישיים מדי ואינם דומים לאיש. למרות העובדה מחברם מעולם לא ביקש לעלות אל שורות הקדמי להיות גלוי לכולם. אבל אולי משום כך שיקף את זמנו בצורה כה ברורה ומשונה.

פיקציה

בהתייחסו למה שכותב ואדים שפנר,כל הגדרות ז 'אנר נראה מאוד מותנה. בפרוזה של המחבר הזה, לעתים קרובות קשה למתוח את הקו שבין בדיוני למציאות, בין חיי היומיום לחלומות במציאות. וזה מעט מאוד דומה למה שמקובל להבין כמו בדיוני. ונראה שלמחבר לא אכפת בכלל מה המונח שכתב הפרוזה שלו. הוא עצמו טוען שהסיפורת עבורו אינה אלא המשך של שירה באמצעים אחרים.

ביוגרפיה של ואדים שפנר
אבל על התפתחות מאוד של ז'אנר יצירתיות ז 'אנרלשפנר הייתה השפעה משמעותית. זה מוכר על ידי דמויות מובילות רבות של הבדיוני הסובייטי הרוסי. והסופר עצמו תיאר בצורה אירונית את יצירותיו הפנטסטיות כ"אגדות לסיפורים חכמים "ו"סיפורים בלתי סבירים למחצה". ב -1999 זכה הסופר בפרס "בדין פלדין".

אחות הצער

אחת הפסגות הבלתי מעורערות ביצירתו של הסופרהוא הסיפור הקצר "אחות הצער" משנת 1968. לא ניתן לקרוא לזה יצירה אוטוביוגרפית לחלוטין. אך בעצם העלילה שלה ובתיארים הרבים של מציאויותיה של לנינגרד לפני המלחמה המתוארים בה, זה במידה רבה בדיוק זה. במרכז נמצא גורלם של שלושה חברים המתגוררים באותה מעונות באי וסילייבסקי. בקרוב, מלחמה ומצור מצפים לכולם. כמובן שאיש אינו יודע על כך. אבל באופן מוזר הם צופים מה צריך לקרות בעוד שנה-שנתיים. זה מומס באטמוספרה. אם כי לא מבוטאים בקול רם.

וספרים ואדים שפנר
המחבר ביצירה זו הוכיח את עצמו כסטייליסט עדין ואדוני פרוזה מבריקים. הוא עצמו ראה בסיפור הזה את שיאו.

שירים לילדים

יצירות רבות של המשורר ואדים שפנרמופנה לדור הצעיר. לפעמים קשה להבחין במבט חטוף. עובדה היא שאדים שפנר מתקשר תמיד עם ילדים בלי לפלרטט. הוא מדבר איתם באותה שפה כמו עם מבוגרים. וגישה כזו מהווה גם את רמת החשיבה וגם את דרך תפיסת המציאות. אולי זו הסיבה שהדור הצעיר ידוע כמשורר וסופר מדע בדיוני כמו ואדים שפנר. ספריו נקראים היום. סביר להניח שהם לא ישכחו מחר.