הרעיון של השיר "נשמות מתות", שהפךאלמוות, שהוגש לניקולאי וסילייביץ' גוגול על ידי המשורר אלכסנדר סרגייביץ' פושקין. יצירת יצירה היא המשימה העיקרית שגוגול היה אמור למלא. הסופר עצמו חשב כך. תוכניותיו של גוגול כללו חיבור של שלושה כרכים של השיר (בדמות גיהנום, כור המצרף, גן עדן). רק הכרך הראשון של העבודה נכתב ופורסם. רק הוא הגיע אל הקורא. גורלו העצוב של הכרך השני והסיבות שהולידו אותו נותרו בגדר תעלומה עד היום. פילולוגים מודרניים בכתביהם מנסים לפענח את הסודות הקשורים לכתיבת יצירה. לשם כך, הדימויים שנוצרו בשיר נלמדים ומנתחים בקפידה, ניתנים המאפיינים של סובקוביץ', מנילוב, קורובוצ'קה ודמויות ראשיות אחרות.
גלריית תמונות השיר
בשיר "הרפתקאותיו של צ'יצ'יקוב, או נשמות מתות",כלומר, תחת כותרת כזו, העבודה פורסמה בפעם הראשונה, מוצגת גלריה שלמה של תמונות - סוגים שונים של אנשים ואפילו חפצים דוממים. באמצעות טכניקה זו, גוגול מתאר בצורה מופתית את אורח החיים ברוסיה במאה ה-19.
הוא מראה מאפיינים משותפים - בורות של פקידים, שרירותיות של השלטונות, מצוקת העם. יחד עם זאת, השיר מציג בבירור את הדמויות של דמויות בודדות, את המאפיינים האישיים שלהן.
לדוגמה, התמונה של סובקוביץ', פליושקין, קורובוצ'קה,Nozdrev, Manilova, Chichikova מאפשר לקורא להבין שהגיבורים הם נציגים טיפוסיים של תקופה מסוימת, אם כי כל אחד נושא משהו משלו, אינדיבידואלי, שונה מהאחרים. הופעתם של הדמויות בשירו של גוגול אינן רגעים מקריים. הצגתם לקורא כפופה לסדר מסוים, שחשוב מאוד לחשיפת הקונספט הכללי של היצירה.
החזקה של סובקוביץ'
מיכאיל סמנוביץ' סובקוביץ' בשיר "נשמות מתות" בגלריית התמונות מופיע בפני הקוראים כדמות הרביעית. ההיכרות איתו מתחילה הרבה לפני הופעתו של הגיבור עצמו.
מבטו של צ'יצ'יקוב פותח כפר גדול עםמבנים חזקים ומוצקים. נראה היה כי ביתו של בעל הקרקע עצמו הוקצה "לעמידה נצחית". גם המבנים שהיו שייכים לאיכרים הפתיעו את צ'יצ'יקוב באמינותם ובאיכותם הטובה.
ברור מיד שהצד החיצוני של הבניינים, האסתטיקה שלהם לא מפריעה לבעלים כלל. רק הפונקציונליות חשובה, היתרון המעשי של מה שמקיף אותה.
בתיאור הנוף, אתה צריך לשים לביערות המקיפים את הכפר. היה יער ליבנה מצד אחד, ומצד שני יער אורנים. הדבר מעיד גם על כלכלתו של בעל הנחלה. גוגול משווה בין היער לכנפיים של אותה ציפור, אך אחת מהן בהירה והשנייה חשוכה. אולי זו אינדיקציה לאופי הדמות. כך מכין גוגול את הקורא לתפוס את דמותו הקשה של בעל הקרקע סובקוביץ'.
הופעתו של הגיבור
גוגול נותן תיאור של סובקוביץ' ומאפייניו החיצוניים בהשוואה לבעלי חיים וחפצים דוממים.
זהו דוב מגושם בגודל בינוני. הוא נע על ידי דריכה על רגליו של מישהו. המעיל שלו הוא עור דוב. אפילו השם, מיכאילו סמנוביץ', מעורר בקורא אסוציאציה לחיה.
זה נעשה על ידי גוגול מסיבה כלשהי.האפיון של סובקוביץ', תיאור עולמו הפנימי מתחיל דווקא בתפיסת המראה של הדמות. אחרי הכל, אנחנו קודם כל שמים לב בדיוק לתכונות כאלה.
גוון העור של סובקוביץ', שהיה לוהט, לוהט, כמו אגורה נחושת, מעיד גם הוא על איזושהי חוזק, חסינות אופי.
תיאור הפנים ותמונתו של גיבור השיר
פנים החדרים שבהם התגורר סובקוביץ' דומה באופן יוצא דופן לדמותו של הבעלים. כאן הכיסאות, השולחן, הכיסאות היו מגושמים, מגושמים, כבדים כמוהו.
הקורא, לאחר שהכיר את תיאור הופעתו של הגיבור, סביבתו, יכול להניח שהאינטרסים הרוחניים שלו מוגבלים, שהוא קרוב מדי לעולם החיים החומריים.
מה מבדיל את סובקוביץ' משאר בעלי הקרקע
הקורא הקשוב בהחלט ישים לב לכךהֶבדֵל. דמותו של בעל הקרקע סובקוביץ', על אף שיש לה קווי דמיון רבים עם דמויות אחרות בשיר, שונה מאוד מהם. זה מביא קצת גיוון.
בעל הקרקע סובקוביץ' לא רק אוהב אמינות בעצמוומבצר בכל דבר, אבל גם נותן לצמיתים את האפשרות לחיות ביציבות ולעמוד איתן על הרגליים. זה מדגים את החוכמה המעשית ואת היעילות של הדמות הזו.
כאשר התקיימה העסקה עם צ'יצ'יקוב על המכירהנשמות מתות, כתב סובקוביץ' במו ידיו רשימה של האיכרים שנפטרו. יחד עם זאת, הוא זכר לא רק את שמותיהם, אלא גם את המלאכות שהיו בבעלות הכפופים לו. הוא יכול לתאר כל אחד מהם - שם את ההיבטים האטרקטיביים והשליליים של אופיו של אדם.
זה מצביע על כך שבעל הקרקע אינו אדיש למי שגר בכפר שלו, מי בבעלותו. בזמן הנכון, הוא ישתמש בתכונות של אנשיו, כמובן, לטובתו האישית.
הוא בהחלט לא מקבל קמצנות מוגזמת ומגנה את שכניו על כך. אז סובקוביץ' מדבר על פליושקין, שיש לו שמונה מאות נשמות של צמיתים, אוכל גרוע יותר מרועה צאן. מיכאילו סמנוביץ' עצמו שמח מאוד לרצות את בטנו. גרגרנות היא אולי העסק העיקרי שלו בחיים.
לעשות עסקה
זו נקודה מעניינת בשיר.רגע סיום העסקה הקשור לרכישת נשמות מתות מספר רבות על סובקוביץ'. הקורא שם לב שבעל הקרקע פיקח - הוא יודע היטב מה צ'יצ'יקוב רוצה. שוב, תכונות כמו פרקטיות והרצון לעשות הכל לטובת עצמך עולות לראש.
בנוסף, במצב זה בא לידי ביטוי הישירות של סובקוביץ'. לפעמים זה הופך לגסות רוח, בורות, ציניות, שהיא המהות האמיתית של הדמות.
מה מדאיג בתיאור תמונת הגיבור
מאפיינים של סובקוביץ', חלק ממנופעולות, אמירות גורמות לקורא להיות זהיר. למרות שהרבה ממה שעושה בעל הקרקע, במבט ראשון, נראה ראוי לכבוד. למשל, הרצון שהאיכרים יעמדו איתן על רגליהם אינו מעיד כלל על הרוחניות הגבוהה של סובקוביץ'. זה נעשה רק לטובת עצמו - תמיד יש מה לקחת מהכלכלה החזקה של הנבדקים.
סובקוביץ' אומר על פקידי העירייה שהםנוכלים, "מוכרי משיח". וסביר להניח שזה נכון. אבל כל מה שנאמר לא מונע ממנו לנהל איזשהו עסק ויחסים רווחיים עם הרמאים האלה.
הקורא נבהל גם מהעובדה שלא אמר ולו מילה טובה אחת על אדם אחד שסובקוביץ' מכיר, שהוא חבר איתו, אם אפשר לקרוא לזה כך.
היחס שלו למדע, חינוך בחדותבאופן שלילי. והאנשים שעושים את זה, מיכאילו סמיונוביץ' היו גוברים עליהם - הם כל כך שונאים אותו. זה כנראה נובע מכך שסובקוביץ' מבין: החינוך מסוגל לזעזע את היסודות המבוססים, וזה לא משתלם לבעל הקרקע. מכאן נובעות ההקפדה והיציבות שלו בהשקפות.
מותה של נשמתו של סובקוביץ'
המאפיין של סובקוביץ' עם כל זהנקודות חיוביות ושליליות מאפשרות לנו להסיק את המסקנה העיקרית: בעל הקרקע מיכאילו סמנוביץ' מת בדיוק כמו שכניו, פקידים מהעיר, ההרפתקן צ'יצ'יקוב. הקורא מבין זאת בבירור.
בעל אופי מבוסס, אורח חיים, סובקוביץ'ושכניו לא יאפשרו כל שינוי סביבם. למה שיעשו? כדי לשנות, אדם צריך נשמה, אבל לאנשים האלה אין. גוגול מעולם לא הצליח להביט בעיניהם של סובקוביץ' ודמויות אחרות בשיר (מלבד פליושקין). טכניקה זו מעידה שוב על היעדר נשמה.
מוותן של הדמויות מעיד גם על כךשהמחבר מספר מעט מאוד על הקשרים המשפחתיים של הגיבורים. מתקבל הרושם שכולם הגיעו משום מקום, אין להם שורשים, מה שאומר שגם אין חיים.
