В исторической науке существует очень условная תאריך הסיום של ימי הביניים הוא 1456. הם מתחלפים בתקופת הרנסנס, שהתחילה בעיקר באיטליה, כאשר היה עניין רב בעת העתיקה עם הישגיה בתחומים המגוונים ביותר של תרבות וחברה.
רנסנס גבוה
באיטליה, קרועה על ידי סתירות פנימיותומלחמות פיאודליות, פתאום יש שחרור של רוחניות - הרנסנס של לאונרדו דה וינצ'י. בה בעת, מיכלאנג'לו העגמומי עובר ברחובות ועליז, מוקף בחבורה של חברים, רפאל. בפירנצה, בעת ובעונה אחת, הם מקבלים הזמנה לציור הקתדרלה על ידי מיכלאנג'לו ולאונרדו דה וינצ'י, ומפקח על התקדמות העבודה מופקד על פקיד הנוער הצעיר ניקולו מקיאוולי. ובכן, האם אין זו פליטה של רוחניות? האידיאלים של יופיים של העת העתיקה, עם הפרופורציה המתמטית המדויקת של פסלים ובניינים, הופכים למודל לאמנים. אבל הם מתקרבים באופן יצירתי זה, בדמיון רב, ללוות רק את מה שנחשב בעיניהם אפשרי ונכון, ומייצרים מחדש את המורשת היוונית-רומית.
המורשת האמנותית של לאונרדו
גאוניותו של האיש הזה התפשטה כמעט לכל דבר.תחומי הנדסה וציור. הוא מיקם את עצמו בעיקר לא כצייר, שהיה פחות מבוקש, אלא כמהנדס שיכול ליצור כלי נשק, למשל, או כטבח שהביא למטבח מאכלים חדשים ומנות. במילאנו הוא היה גם מנהל השולחן של הדוכס. הוא הבחין הן בהגשת שולחנות השולחנות והן בבישול. ההישגים ההנדסיים של לאונרדו דה וינצ'י כוללים רישומים רבים שבאמצעותם ניתן לבנות מטוס.
אמנות
מסיבות פנימיות מסוימות, האמנות לא עניינה את ליאונרדו דה וינצ'י. עבודות שהגיעו עד ימינו הם מעטים יחסית.
מחברות
הוא לבש אותם כל הזמן וכתב את המחשבה שהגיעה.מכתב סודי, שהומצא, כמובן, בעצמו. איש עדיין לא פענח לחלוטין את הרשומות של לאונרדו דה וינצ'י. במשך כל חייו התאספו כמאה ועשרים ספרים כאלה, בהם נכתבים גם אגדות וגם אנקדוטות. יש להם רישומים, רישומים. הדבר העיקרי שליאונרדו שקל לא היה ידע בספרים, אלא ידע על דפוסים ודברים. הרצון שלו להניע את המדע קדימה התגלה כגדול מאוד.
כתבי יד
כתבי היד של לאונרדו, שהואהוא כתב לא בימין, אלא ביד שמאל. הוא לא הדפיס אותם, אם כי בשנים האחרונות לחייו עלו בו מחשבות כאלה. הוא לא כתב בלטינית מדעית, אלא באיטלקית המדוברת של זמנו - בתמציתיות, בקצרה, בדיוק. שפתו עשירה, בהירה ובעלת הבעה.
ציור על הלוח
Картина «Иоанн Креститель» Леонардо да Винчи כתוב עם שמן אגוזים על עץ בשנים 1508-1513. גודלו 69 x 57 ס"מ. אני חייב לומר שבימים ההם הייתה גישה שונה לחלוטין לחומרים לציור. שמן עמד והלבין בשמש במשך חמישים שנה. שישים ומעלה לוחות יבשים. והאמן מצייר את עצמו, באמצעות קריסטלים, הולם לאבקה.
אז, תיאור הציור של לאונרדו דה וינצ'י "ג'ון המטביל".
האזכור הראשון לציור "יוחנן המטביל"לאונרדו דה וינצ'י מתקיים בשנת 1517. לאחר מותו של לאונרדו הפכה עבודה זו לרכוש תלמידו סאלאי, שהכין לעצמו עותק ממנו והיא נשמרה היטב. ואחרי מותו מכרו קרובי משפחה את המקור לפרנסיס הראשון לצרפת. אז העבודה הזו הייתה בלובר. אולם מאוחר יותר היא נמכרה לאנגליה באוסף צ'ארלס הראשון. לאחר הוצאתו להורג של המלך היא כבר מוצאת את עצמה בגרמניה, אך לא יאוחר מ -1666 סוכנים של לואי ה -14 קונים אותה בחזרה, והיא מופיעה שוב בצרפת. ועכשיו זה בתערוכה של הלובר.
