"כוח מוחלט" נוצר במיוחד עבור בילוי. זוהי סדרת קומדיה שבה העולם של סוכנויות יחסי ציבור מוצג בצורה מרגשת.
"כוח מוחלט" מנקודת מבטו של הציבור
הסדרה ראויה הרבה ביקורות נלהבות.הוא, כמו תוקפן טוב, לוכד את הדמיון. קשה להיפטר ממנו. העלילה נמצאת בשפע עם מגוון של הומור, עד שחור. החיים של אנשים "מגניב" יחסי ציבור מלא אירועים. הם מתקשרים עם ראש האליטה של לונדון, מה שנותן להם תחושה של שחרור מלא. על בסיס זה, הם כל הזמן להיכנס למצבים מצחיקים, אבל מעורפל. המבקרים של הסרט "כוח מוחלט" גם קיבל את עצמו הרבה. הם מביעים אי שביעות רצון מכמה סצנות פשוטות, הדומות לפארסה תיאטרלית. בעיקרון, זו אפילו מחמאה ליוצרי הסדרה, שכן הרעיון הוא דווקא ללגלג על אנשי העסקים "מגניב". ניסיונותיהם להיראות כמו שליטי העולם והמוחות האנושיים מתפוררים במיומנות לרכיבים מכוערים. "כוח מוחלט" - המופע הוא קריטי יותר מאשר קומי. רק צורה הומוריסטית יותר
סיפור
Офис в сердце Лондонского сити дает право יחסי ציבור החברה מסתמכים על לקוחות מוצק. הם לא טעו. האנשים הולכים אליהם בעיקר עשירים, יוקרתיים. אבל איך הם לקדם את הלקוחות שלהם היא השאלה! המיומנות וה"פאטו "המפוכחים שלהם מדגימה בבירור למראה הצופה את התוהו ובוהו המתרחש בעולם" בהיר ויפה "זה. הכוונה של המחברים "לשבש" שיבל יפה מתוך פעילות קידום מכירות היה די הצלחה! סדרה מוצלחת במיוחד עם פוליטיקאים. "מכירת האוויר", אשר מבוצעת על ידי גיבורי הסדרה, במקרה זה מדגיש את עיוותים של העולם המודרני, את רמאות ושקרים השוררים בעולם בדיוני של יחסי ציבור.
מה שהמבקרים אומרים
"מצוין", "בלתי ניתן לחיקוי" ו"סליחה "- זהותארים שהוענקו ל"כוח מוחלט ". כולם מרוצים: העלילה, המשחק וכו '. במיוחד מבקרים מעדיפים את ג'יימס לאנס, מתוך אמונה שהגיבור הזה הוא דוגמה לקומדיה. אבל גם את השאר לא נוזפים. על פי המבקרים, סטיבן פריי הצליח לתאר עובד קשרי ציבור קשוח. אין ספק בנוגע למחזהו של ג'ון בירד. הם מהווים צמד ריאליסטי להפליא של חלקלקים חסרי בושה שמסירים לקוחות לא סימפטיים. מחברי הסדרה קיבלו רק אחת
גיבורי הסדרה
צ'רלס פרנטיס הוא הבעלים של סוכנות יחסי ציבור.תחום העניין שלו הוא חיי הלקוחות. הפוליטיקה לא תופסת אותו. אבל האישיות של "המנועים" של תחום החיים הזה היא של תשומת לב מרבית. המוטו שלו: "בלי שקרים, העולם יפסיק להתקיים." כוח מוחלט הוא החלום האולטימטיבי. מרטין מקייב הוא משחק לבוס שלו: העקרונות שלו משתנים בהתאם למצב. הוא נוהג להפליא במוחו המפוקפק, ויוצר קשרים מאפס. החיה הג'ינג'ית, אליסון ג'קמן, משלימה את הזוג "יחסי הציבור השחורים" הזה, ומחייה את העלילה בספונטניות ייחודית, ומשתלבת לחלוטין בצוות. הזעם ירוק העיניים מדגיש בצורה מושלמת את חוסר המציאות של העלילה, את הגרוטסקיות שלה.