"שִׁיר...", נכתב בשנת 1837, מעוצב כאפוסים עממיים, אשר בעבודתו של M.Yu. לרמונטוב זכה להערכה רבה מצד הסלבופילים. הנה זה - חזרה המיוחלת לשורשים הלאומיים. כאן תוכלו לשמוע נאום עממי אמיתי בליווי מנגינות של גוסלים.
סוֹלוֹ
השיר מתחיל ...”מהפנייה של הגוסליארים אל הצאר איוון וסיליביץ 'עם המסר שהיא מדברת על האופריצ'ניק של הצאר האהוב והסוחר האמיץ קלצ'ניקוב. האנשים והבויארים כבר שמעו את השיר, שהורכב בדרך הישנה. ובויאר רומודנובסקי ואשתו, אישה לבנה-פנים, התייחסו אליהם, והביאו אותם עם דבש, ומגבת, שלא נתפרה בשום דבר, אלא במשי, הובאה. שיר זה נותן רק רמז לסיכום של "שיר הסוחר קלצ'ניקוב"
פרק ראשון: בחג המלוכה
בארמונו, לא באור השמש, לא מתחתשמים בהירים, ובמחסן, סעודה הולכת לצאר האימתני, מאיבן וסיליביץ '. וסביבו דיילים, נסיכים ובויארים ואופריצ'ניקים. המלך שמח. הוא אומר לכולם למזוג יין. כולם שותים ומשבחים את הצאר, רק אופריצ'ניק צעיר אחד לא אוכל, לא שותה, הוא הוריד את ראשו על חזהו וחושב קשה. הצאר האימתני הבחין בכך, נראה בחומרה - הלוחם לא שם לב, היכה בצאר עם מקל - שוב האיש הנועז לא שמע דבר. הצאר דיבר בצורה מאיימת, וחייל צעיר התעורר.
נאום תגובה של האופריצ'ניק הצעיר
"אמנם חתכת את ראשו של עבדך הלא ראוי, אבלאין לי שמחה. אז אני אשב על סוס, אבל ארכב לבוש במוסקבה הקדושה, כשאני מתלבש, לא חסר לי רחמיך, ואבנט יפה וכובע סייבל, כל הילדות, עומדות בשערי העץ, מסתכלות עליי.
פתאום הבזיקה האהבה נמשכת קצרההתוכן של "שיר הסוחר קלצ'ניקוב". רק הצאר האימתני צחק, והאזין לנאומי החזרה בתשובה. צריך שדכן טוב ומתנות עשירות - כך החליט הקיסר הצאר. קיריבייביץ' לא היה מרוצה לחלוטין: הוא בגד בפני הצאר, לא סיפר שאלנה דמיטרייבנה כבר הייתה אישה נשואה ולעולם לא תקבל את זה. הסיכום של "שירים על הסוחר קלצ'ניקוב" הוא בחלקו הווידויים הנוגים של האופריצ'ניק הצעיר.
פרק שני: הסוחר הצעיר קלצ'ניקוב
יום רע קרה לטרוויט הסוחר.לקוחות לא נכנסו לחנות שלו. הוא סגר אותו בערב וחזר הביתה. אבל המארחת לא פגשה אותו, לא ערכה את השולחן. איפה היא בשעה המאוחרת הזו? הלכתי לכנסייה על ידי וספרס, אבל לא חזרתי. וכבר לילה ברחוב. ואז אשתו האהובה רצה לתוך הבית - אישה פשוטה שיער, עם בגדים קרועים, מבט עמום. היא בוכה במרירות, משליכה את עצמה לרגלי בעלה ומתלוננת: איך הוא השיג אותה ברחוב קיריבייביץ', התחיל לחבק אותה, מבטיח מתנות יקרות, אבל השכנים ראו הכל וצחקו.
פרק שלישי: הקרב על הנהר במוסקבה
השמש עדיין לא זרחה, רק שחר ארגמןשיחק, כשהחברים הנועזים כבר החלו להתקרב בכוח אגרוף כדי למדוד את עצמם, להשתעשע אחד עם השני. אז הגיע הצאר הנורא, אבל לא לבד, עם כל המשרתים הנאמנים. הוא הורה לחסום את המקום בשביל כיף קרב עם שרשרת כסף. הזעקה נקראה לטובים, כדי שהמלך ישעשע, כדי שייצאו למעגל בלי פחד. המלך יתגמל את מי שיהיה המנצח. קיריבייביץ' הצעיר יצא ראשון. הוא קד אל הצאר במותניו, זרק את מעיל הפרווה שלו, השעין את ידו על צידו הימני, אחד מסתובב, ואיש לא יוצא אליו. והוא מצחקק - עזוב, רחם. נשמע קהל, וסטפן פרמונוביץ' קלצ'ניקוב יצא החוצה.
כך מוביל הגוסלר "שיר הסוחר קלצ'ניקוב".הסיכום נהיה יותר ויותר מלחיץ. קיריביץ' הרגיש רע מנאומים כאלה. הם נפרדו בשתיקה, והחל קרב חסר רחמים. קיריבייביץ' פגע ראשון, עד כדי כך שדם נשפך מחזהו של הסוחר האמיץ. אבל סטפן פרמונוביץ' התגייס בכוח והכה את האויב בראשו במכה חזקה. השומר מת מיד.
הצאר, לאחר ששכח את ההבטחה, כעס.הוא הזעיק חייל וחקר בכל החומרה: מרצונו או שלא, הרג את משרתו האהוב של המלך. וכששמע שהחייל עשה זאת מרצונו, הבטיח לו את רחמיו המלכותיים: לחדד גרזן חד ולחתוך את ראשו על המקום הקדמי. והמלך לא יעזוב את משפחתו. האחים יסחרו ללא חובות, והאישה והילדים הקטנים יקבלו כסף.
ביצוע
כאן הולך התליין ומחכה, עכשיו הפעמוןזה מזמזם באבל, והסוחר הצעיר נפרד מאחיו לנצח ומבקש לתת לו קידה לאשתו האהובה, ולא לספר לילדים על אבל. והוא גם מבקש מחברי האחים הסוחרים להשתחוות לבית הולדתו, חברים-חברים ולהתפלל על נפשו החוטאת. הסוף הבלתי נמנע מתקרב.
לרמונטוב סגנן את יצירתו לאחר האפוס העממי ("שיר על הסוחר קלצ'ניקוב"). הסיכום והגרסה המלאה מצדיקים את נקמתו של הסוחר על העלבת משפחתו.
