השאלה מה צריכה להיות הקיוםהמינימום ואיך הוא מחושב באופן כללי מדאיג את כל אלה שיש להם מחסור די חריף בכסף בחייהם. ואכן, כשקוראים דוחות וטבלאות על שכר המחיה, מתרשמים שסכומים אלו חושבו על ידי אדם שבשל שכרו הרב לא היה רגיל לספור כסף כלל. הרי הסכומים כל כך מגוחכים, כאילו מדובר בסיכום אחזקת עבדים.
נראה, מה ההבדל במה שהם ספרו?לרווק שפשוט חי ממשכורת רגילה, או לאיש עסקים, ממש לא אכפת איזה שכר מחיה מדדו לו: ככלל, בכלל לא קשה להרוויח לבד סכום שעולה עליו. אבל המצב שונה לגמרי אם אתה פנסיונר, נכה, אם יש לך הרבה ילדים ומשכורת קטנה, אם אתה מקבל קצבאות ואתה צריך הטבות...
כאן זה כמעט בלתי אפשרי להשיג לפחותסוג של צדק. נניח שאדם לא מרוויח מעבודתו את הסכום שיהיה שווה למינימום הקיום או יעלה עליו. זהו מקרה שכיח בהתנחלויות "חרשים", בהן יש מקום עבודה 1 ל-10 אנשים. כמו כן, מצב זה מתפתח במשפחות עם ילדים - אחרי הכל, אז אדם אחד מרוויח לא רק עבור עצמו, אלא גם עבור אחרים. במקרים כאלה ניתנות הטבות שקשה מאוד להשיגן. בנוסף, המדינה אפילו לא תוכל להציע עבודה שאיתה אפשר להרוויח כל כך הרבה. מצב זה רלוונטי במיוחד באזורים כפריים, בהם אין הרבה מקומות עבודה ויחד עם זאת השכר הממוצע משאיר הרבה מקום לרצון. כדי לא להיות מופרך, נכתוב הכל ביתר פירוט.
משפחה לא שלמה גרה באזורים כפריים -אמא ושני ילדים בגיל בית ספר יסודי. אבא נמצא איפשהו רחוק, או אולי הוא אלכוהוליסט וגר ברחוב הסמוך. זה עצוב, אבל נכון: יש הרבה משפחות שהתפרקו מהסיבה הזו. אבל בואו לא נסטות מהנושא.
באופן כללי, יש שלושה אנשים במשפחה.כידוע, מינימום הקיום בכל אזור שונה, אבל הוא בערך זהה: כ-6,000 לילד וכ-6,700 למבוגר. המשפחה אמורה לקבל כמעט 19,000 עבור כולם. זה הרבה? להיות אובייקטיבי, כמובן שלא. לארוחה רגילה משפחה כזו צריכה כ-8 אלף. יש גם חשבונות שירות. וגם לקנות בגדים, במיוחד לילדים, שכידוע גדלים מהבגדים האלה כל שנה. שלא לדבר על בית הספר, שבו כל שנה החלו לדרוש רכישת ספרי לימוד חדשים בכל המקצועות.
וזה רק הוצאות חודשיות!מה לומר על רכישת רהיטים, מכשירי חשמל ביתיים, תיקון? אפשר יהיה לחסוך לא מעט, והחיים על שכר מחיה יתבררו, אכן, מדודים וצנועים מאוד. אבל אחרי הלימודים גם רצוי לחנך ילדים איפשהו, לפחות בקולג', וגם זה כסף. האם אפשר לדחות משהו?
לשונות רעות יתמכו בשמחה בנושא כזה.כאילו, האם היא מפסידה, היא אשמה וכו'. אבל זה לא העניין, כולנו טועים לפעמים ולפעמים מוצאים את עצמנו במצבים לא נעימים. חוץ מזה, למה לדבר על העבר, כי אנחנו חיים בהווה.
השורה התחתונה היא שאפילו המינימום הזה להרוויחהכפר קשה מאוד, כי זהו השכר הממוצע בעירייה. ההטבות המוקצות מאפשרות לך לחסוך בדרך כלל לא יותר מאלף רובל. כתוצאה מכך, האם נוסעת לעיר ומוציאה מדי יום על נסיעות. בדרך כלל מדובר בהוצאות מאלף בחודש, בנוסף מישהו צריך לשמור על הילדים, כי מי שעובד בעיר בדרך כלל חוזר הביתה מאוחר.
כמובן שהרשויות לא לוקחות זאת בחשבון.יתרה מכך: אם אמא חסרת אנוכיות כזו מרוויחה 15,000 רובל + הפרשות לפנסיה ותלך לבקש הטבות, היא תסרב. כי עם ניכויים זה יתברר רק הנורמה לשלושה. העובדה שאף אחד מלבד הבנק לא ראה את הכסף הזה לא מפריעה לרשויות. כזה הוא המצב העצוב.
שכר המחיה במוסקבה הוא בערך 9500 רובל, אבל עבור הבירה זה לא סכום רציני. מה המחיר, כי במוסקבה זה יקר פי אחד וחצי מאשר בכל רוסיה. בנוסף, ילדים כאן נוטים להיראות טוב יותר, בהתאמה, יקר יותר להלבשה.
גם יוקר המחיה באזור מוסקבה.הרבה אנשים שגרים שם עובדים בבירה. וזהו בנזין, והסעה, וחזרה מאוחרת הביתה, לכן הילדים חייבים להיות בהשגחת מישהו, וטוב אם מישהו מוכן לבוא אליהם ללא תשלום.
נראה שהכל רע, אבל זה משהו בשבילנוצריך ללמד. קודם כל, העובדה שלא צריך לסמוך על המדינה. עדיף לחסוך כסף אם אפשר, להשקיע, לפתוח עסק משלך. והכל יהיה הרבה יותר חיובי, אם כי לא מיד.
