הבשורה היא חג מיוחד.אמנם, בניגוד לחג המולד, לחג הפסחא ולפנטקוסט, הוא לא מכובד כמו חג האלוהים (כלומר, מוקדש לאדון ישוע המשיח), אבל בכל זאת, התיאולוג הנוצרי ג'ון קריסוסטום העריץ אותו כ"משתה הראשון "ו"שורש החגים" כי אם לא תהיה הבשורה, לא יהיה חג המולד, ואת חג הפסחא, ואת חג השבועות. לכן, במסורת האורתודוכסית, היום הזה הוא החג העשרים וחסר (כלומר, אחד מ -12 החגים העיקריים בלוח השנה של הכנסייה, אשר נופל על אותו יום של השנה). ברכות על הבשורה מובאות ב -25 במארס על פי הלוח הגרגוריאני וב -7 באפריל בלוח השנה היוליאני.
הבסיס של החג הזה הוא הכיל את הבשורהמלוק, בפרק הראשון. האוונגליסט מספר כי המלאך גבריאל נראה למרי הבתולה והודיע לה כי היא תופיע ברחם ותוליד את הגואל של האנושות. זה חדשות טובות, אשר כבר חגגו במשך אלפיים שנה על ידי חסידי הדת הנוצרית. לכן, ברכות על הבשורה, מעל לכל, מתייחסים הבטיח המובטח של המושיע אל העולם. אנשים מברכים זה את זה על הגעתו הקרובה של הגואל של הנשמות על החטא הקדמון והרצון לעשות מעשים מפוארים.
מאז החג הזה נופל על האביבהזמן, זה עולה בקנה אחד עם ההתעוררות של הטבע. נס ההתעוררות של הטבע מן החורף היה קשור באופן טבעי עם נס של התפיסה ללא רבב. הוא האמין כי בבשורה מתעוררות החיות הנכנסות למצב תרדמה וזוחלות מתוך החורים שלהן: צפרדעים, לטאות, דבורים, נמלים וכו '. כמו כן, על פי יום הבשורה, מזג האוויר לחג הפסחא היה צפוי, ואת הקציר העתידי היה פחות או יותר צפוי להיקבע. לכן, ברכות על הבשורה התייחסו בעיקר לגעת האביב ורצון של יבול טוב וכל שביעות רצון.
בימי הביניים היו מתנגדים רביםאמונות נוצריות, וכמה מהם תלו את כל תקוותיהם באב השמימי, שיצר עולם אחר, בלי שום קשר לעולם הגשמי והחומרי הזה שבו שולטים, מוות, ברד וכפור, כישלונות יבולים ורעב. נוצרים אלה באותן שנים, הכנסייה הדומיננטית נרדפה ונשרפה על המוקד, ולהשמיד את כל זכרם, השמיצו את תורתם ואף נתנו להם את הכינוי "קאתרים". אבל הם עצמם כינו את עצמם פשוט נוצרים טובים, והמאמינים שלהם קראו להם גברים טובים ונשים טובות. מה משמעות הבשורה לנוצרים טובים? ברכות על החג הזה היו שונות במקצת מן הקתולים או האורתודוקסים. ישוע המשיח היה עבורם מלאך שירד מן השמים והניח את דמותו של אדם. הוא מעולם לא נולד בדרך הרגילה כמו ילדים שנולדו. להיפך, הוא בא אל העולם בגוף שמעולם לא היה נתון לרע גשמי.
ולכן אנשים טובים במקום ברכות עלעם הבשורה, הם אמרו למאמינם את "אגדת השקנאי". פעם הייתה ציפור שקנאי, זורחת כמו השמש. היו לה אפרוחים בקן, אבל כשהיא עזבה, בא דרקון מרושע וייסר ופצע את הגוזלים. ואז השקנאי הסתיר את זוהר שלו. כשראה שהאור נמוג, הגיע הדרקון לקן ושוב החל לייסר את הגורים. ואז השקנאי התגלה בתפארתו והרג את הדרקון. נוצרים טובים חשפו את משמעותה של אגדה זו: האפרוחים הם נשמות אלוהים, מיוסרות בעולם הזה על ידי "נסיך העולם הזה". המשיח בא לעולם, "מצילה", מסתיר את זוהר האלוהי שלו תחת דמותו של אדם פשוט. ואז השטן חשב שהוא יכול להרוג אותו בקלות. אבל על ידי תחייתו הכניס המשיח את השטן בושה ופתח את הדלתות לישועה.
מאז המשיח "בטל" במריה - שלוכנסייה, שזורחת בחושך העולם הזה כמו כוכב מנחה, אז הברכות על הבשורה הסתכמו לדברים הבאים: אם אדם שומע את קולו של אלוהים קורא לו "להרים את הצלב של המעשים הטובים וללכת אחריו", אז האדם לא יוכל להתנגד. אז תאמר הנשמה, אשר קרא ה' לשרת, כפי שכתוב על ידי לוק האוונגליסט: "הנה, עבד ה'; יעשה לי כדברך." כי כל מילה שבא מאלוהים היא בשורה טובה והיא תתגשם.
