ברומא העתיקה, הימים הראשונים של כל חודשנקראו קלנדות. בימים אלה, חייבים הלכו לנושים לשלם ריבית חודשית. על מה הם כתבו בספרים שנקראו לוחות שנה. אז בתחילה לא היה להם שום קשר לחישוב הימים. ועוד יותר מכך, הם לא מילאו שום תפקיד חינוכי.
ברוסיה, במשך זמן רב, הם השתמשו בחודש - למעשה, בלוח הכנסיות, שבנוסף לימי הזיכרון לקדושים ולמעגל חגי הכנסייה, למעשה, לא היה דבר.
אבל, אבוי, האב הקדמון הרחוק הזה, שנמצא בקרובי המשפחה של לוח השנה הדמוע המודרני, לא התקרבו לאנשים. בשנת 1727 קיבלה האקדמיה למדעים הבירה (סנט פטרסבורג) את הזכות הבלעדית לפרסם אותה. לוחות שנה פורסמו במהדורות קטנות, שכל אחד מהם, מבחינת התוכן, נועד לכיתה מסוימת, ולא כולם יכלו להרשות לעצמם.
לוח השנה נולד מחדש בסוף ה -19המאה וקשור בשמו של היזם, הוצאת הספרים והמחנך איוון סיטין. באותה תקופה הסתיים המונופול על פרסום לוחות השנה, וסיטין תפס מיד רעיון מבריק. "לוח השנה הכללי", שהוצג על ידו בתערוכת ניז'ני נובגורוד בשנת 1884, היווה ניתוק. למעשה, כל משפחה רוסית יכלה לקנות ספר עיון אוניברסלי לכל אירוע במחיר סביר.
לאחר האזנה להערותיו ולעצותיו של ליאוטולסטוי, סיטין עשה תיקונים רבים בלוח השנה שלו, שהיורשים הישירים שבהם הם כל לוחות השנה המודרניים. הצלחת הפרסום שלאחר מכן הייתה מדהימה. בשנים 1885 עד 1916 באימפריה הרוסית, שם רק שליש מהאוכלוסייה נחשב כקורא, תפוצת לוח השנה עלתה מ -6 ל -21 מיליון עותקים. מהדורה זו הייתה פופולרית באמת: היא נשמרה בקפידה יחד עם התנ"ך, הם למדו לקרוא ממנה.
עדות שקטה אך חזקה לפופולריות שלו- מחברות נפוצות עבות, אליהן הדביקו סבינו, אמהותינו ואבותינו גזירים מדפים קרועים-ימים: טיפים ומתכונים שימושיים, תבניות ודפוסי סריגה, שירי ילדים ואגדות.
יש אפילו תוכניות מיוחדות לסמארטפונים,בקפדנות, עם כל הפרטים הטבועים, משחזר את המראה שהיה בלוח השנה הדמוע באותם הימים בהם נקרא בזריזות בשישית הארץ!
