עבדתי כמארגנת במשך שנים רבות.ולכן אני יודע היטב שבסוף שנת הלימודים בבתי ספר טובים קשה מאוד למורים. בנוסף לבחינה המדינה מאוחדת, הכנת מסה של מסמכים, הפתרון של בעיות ארגוניות ומקצועיות, הם לעתים קרובות צריך חידה על איך לבלות את הלילה לנשף.
אני יודע מניסיון שהשאלה איך מגיעים עם ברכות מקוריות לבוגרי בית הספר, לוקחת הרבה זמן ועצבים ממורים. אני אנסה לחלוק את החוויה שלי.
עם השנים הגעתי לרעיון של ברכותבוגרי יכול לעשות ... על התבנית. זה לא אומר שבכל שנה הכל הולך באותה צורה. רק התוכנית הכללית של החג נותרה ללא שינוי בליציאום שלי. זאת היתה התוכנית שהביאה לבוגרים ולסטודנטים אחרים לצפות לקראת הרגע החגיגי, איזה מין ברכות עשו הבוגרים השנה?
העיתון "ילדותשלי ... " אספנו תמונות לילדים של ילדינו, המציאנו עבורם רבעים מצחיקים, והעירנו על העלילה. עיתון כזה מעולם לא היה תלוי יותר מ 2-3 ימים: זה היה ממש מפורק לזיכרון. ההזדמנות להסתכל על חברי לכיתה בילדותי העניקה תענוג גדול לכל בית הספר.
Второй традиционный момент, который мы всегда משמשים, הכנת ברכות לבוגרים - מדליות קומיות ודיפלומות. מועמדויות השתנו מדי שנה. אני חשבתי שזה חשוב במיוחד להזכיר את החבר 'ה האלה אשר נקראים היום מבחוץ. אנחנו יודעים שאפילו לאדם הכי צנוע ולא בולט יש יתרונות רבים. אז ניסינו לחגוג אותם עם תעודות קומיות ומדליות.
אז אחד התלמידים שלנו, עם קושי בכוחמתקשר עם חברים לכיתה מסיבות שונות, קיבל מדליה "על הדמות המתמשכת ביותר". הבחור פרח בשמחה, ומתרגלים עמיתים הקדישו לו לבסוף תשומת לב. אגב, מאוחר יותר גיליתי שמאותו היום התחילה ההתקרבות שלו לחבריו לכיתה, והיום, 8 שנים אחרי, החבר'ה ממשיכים לתקשר מקרוב. עכשיו עם משפחות.
המסורת הבאה שממנה אף פעם לאסירב, מכין ברכות לבוגרים - תחזיות לעתידם. זה התנהל אחרת כל שנה. לפעמים ה"צועני" פשוט בא, לפעמים תהו עם חיננית או ראו "חלומות נבואיים". הדבר העיקרי בברכות כאלה הוא הגישה החיובית של תלמידי בית הספר לעתיד.
לילד הבקיא במתמטיקה, אנחנוחזה את הקריירה של "דוקטור למדעים אוניברסליים", היופי הראשון של בית הספר חזה את הקריירה של "מיס פלאנט". בהחלט כל בוגר (גם כשהיו 78 כאלה באחד הגליונות) קיבל תחזית כזו. ואני יודע בוודאות שרבים מהם עדיין שומרים אותם. ממש כמו תזכורת טובה לבית הספר.
רגע בית הספר האחרון האהוב עליהקריאה הייתה ברכות הדדיות של בוגרי כיתות יא' ובוגרי בית ספר יסודי. את השירים לברכות כאלה כתבו תלמידי התיכון עצמם. הם, כינו את הילדים בשמם, הכירו בזכותם לתפוס את מקומם בבית הספר התיכון, העניקו להם "סמלים" של המשכיות חיי בית הספר.
אז ארטיום, שננזף עליו במשך כמה שניםמכור לזרעים, מסר איתם את החבילה לכיתה ג' השובבה, ו"בוטן" הגיש לאחיו הצעיר משקפיים משלו. שחקני כדורגל העבירו את הכדור עם חתימותיהם, נשות אופנה - שפתונים מוגזמים ופחיות בושם של שלושה ליטר. בהתחלה חשבנו שקשה להבין ברכות כאלה לבוגרי בית הספר היסודי, אבל הזמן הוכיח שטעינו: הם מבינים הכל בצורה מושלמת ומצפים ל"העברת השלטון".
מכין ברכות לבוגרים,מעולם לא שכחנו את המורים שילדיהם סיימו את בית הספר. בדרך כלל במסיבת הסיום חילקנו תעודות בהצטיינות להורים-מורים. בין המקצועות היו "סבלנות", "אומץ", "ידיעת כל המקצועות" ועוד. גם מקצועות אלו התחלפו מדי שנה.
כמובן, גם בנשף וגם בתור,מוקדש לפעמון האחרון, שרנו שירים משלנו על מורים, נושאים, תלמידים. קראנו שירה, רקדנו, שחררנו בלונים ויונים לבנות לשמיים. במילה אחת, ניסינו לעשות הכל כדי שילדינו יזכרו את תחושת השמחה מהחופשה האחרונה בבית הספר לשארית חייהם.
