בשנת 1991 כולם הסתיימו ללא הועיל.מאמצים מתמשכים של הקהילה הבינלאומית לשכנע את משטר חוסין לסגת את הצבא מכווית. כתוצאה מכך, הקואליציה האנטי-עירקית, שכוחותיה הרב-לאומיים היו מרוכזים באזור המפרץ הפרסי, פתחה בפעולות צבאיות בהתאם למנדט של מועצת הביטחון של האו"ם. המבצע נקרא באופן קונבנציונאלי "סערת המדבר".
כוחות רב-לאומיים יוצגו בעקיפין או במישרין על ידי 34 מדינות בהנהגת ארצות הברית. מבחינת איכות התחמושת והנשק ויכולות הלחימה היתרון היה בצד של אמריקה ובעלות בריתה.
על פי דיווחים בתקשורת הזרה, התוכנית הכוללת, שהכילה את 'סערת המדבר', חזתה את התנהלות האיבה בכמה שלבים.
השלב הראשון כלל מכה למפתחחיילים ומתקנים, גם בעירק וגם בכווית. במקרה זה, זה היה אמור להשתמש בכוחות תעופה, ימיים וימיים, כמו גם בטילי שיוט של טומהוק. המטרות העיקריות שכוונו על ידי סופת המדבר היו מערכות הגנה אווירית, כלי טיס קרב, עמדות שיגור טילים (קרקע-קרקע), אזורי ריכוז חיילים, ותפקידי הפיקוד והבקרה העיקריים של הצבא והמדינה.
השלב השני של פעולות האיבה כללאי כושר של המרכיבים החשובים ביותר במתחם הצבאי-התעשייתי העירקי, כמו גם התשתית של עירק. באמצעות טילי שיוט של טומהוק ושורה של תקיפות אוויריות שיטתיות, תוכנן גם להשמיד את תצורות המכונות והטנקים של המדינה.
בשלב השלישי, "סערת המדבר" הייתה אמורה לעשות זאתלעבור לתנועות התקפיות קרקעיות במאמצים משותפים של חיל הים והיחידות של כוחות היבשה בתמיכת מטוסים מבוססי נושאים, טקטיים ואסטרטגיים, יחד עם כוחות מיוחדים, כוחות תקיפה מוטסים ומוטסים.
בשלב הרביעי היו פעולות האיבהעבירות של נחתים וכוחות קרקעיים המשלימים את תוואי הכוחות העירקיים בכווית על מנת להחזיר את שלמותם הטריטוריאלית והמדינתית.
זה היה אמור לבצע את הפעולה במהלךשבועיים-שלושה. כתוצאה מכך, היה צורך לטפל בכוחות המזוינים העירקיים בנזק בלתי הפיך בטכנולוגיה וכוח אדם. בנוסף, ההנחה הייתה ש"סופת המדבר "תערער באופן משמעותי את ההזדמנויות הצבאיות-כלכליות, מה שבתורו יביא לכניעה מוחלטת של שלטון חוסין.
עם זאת, בפועל, פעולות איבה לא התרחשובדיוק בהתאם למה שתוכנן בתוכנית. זה, בתורו, העצים את הסכסוך. סערת המדבר, שהחלה באופן בלתי צפוי בשנת 1991, 17 בינואר בלילה, אפשרה לחסל את מערכת הפיקוד והבקרה הצבאית העירקית ולחסל חלקית את מתקני ההגנה האווירית של עירק.
עם זאת, מהיום השני של פעולות האיבה, הצבאכוחות רב-לאומיים התנגדו לחיל האוויר ולמערכות ההגנה האווירית היבשתית של האויב. ממשלת עירק ביצעה תחפושת מבצעית באמצעות רשתות רדיו מזויפות שהוכנו מראש וחפץ, ירה ושיגור עמדות ושדות תעופה חלופיים.
לאחר היסוס כלשהו, הקואליציה נגד עירק(ארצות הברית ובעלות בריתה) בחרו באפשרות להמשיך במערכה האווירית, למסור תקיפות טילים שיטתיות ופצצות. יחד עם זאת, נערכו הכנות ליחידות של חיל הים וכוחות היבשה לקראת תחילת פעולה רחבת היקף.
יש לציין כי המשך היישוםתקיפות אוויריות שינו את אופי המלחמה ומטרתה, כך שכבר נועד לחסל את הכלכלה העירקית. מעבר למסגרת החלטת מועצת הביטחון, שדרשה את "שחרור כווית", נערכו פעולות צבאיות לטובת הפלת המשטר השליט על ידי הפעלת הפוטנציאל הצבאי-כלכלי בלתי הפיך.
לפיכך, המשך המלחמה הגדיל את מספר הבעיות שאינן ניתנות לחיזוי מטבע ההשלכות.
