אפילוג של היצירה "פשע ועונש"חושף את האירועים שהתרחשו לאחר המשפט והכרעת הדין. מחבר הרומן מתאר את מצבו הפנימי של הפושע, המשתנה לאורך הסיפור. דגש מיוחד מושם על השינוי ההדרגתי ביחסים בין רסקולניקוב וסוניה מרמלדובה. ניוון רוחני או לידה מחדש רוחנית - מה מחכה לפושע בכלא?
רסקולניקוב בכלא
בית המשפט התחשב בנסיבותריכוך אשמתו של רסקולניקוב. נסיבות כאלה שימשו כהודאה כנה, וכמה פרשיות מעברו, שהעידו כי הוא לא היה נבל מושמד.
כך למשל, בזמן לימודיו, הוא הוציא את כספו האחרון על טיפול בסטודנט שהיה חולה בצריכה. בהמשך, העביר את דאגותיו לאביו של חברו המנוח ואף קבר אותו על חשבונו.
בסיכון חייו, הוא הציל ילדים צעירים בשריפה וקיבל כוויות קשות. בית המשפט לא ראה אינטרס אישי בפשעו, משום שהוא לא השתמש בכסף שנגנב מהזקנה. מיד לאחר הפשע, כדי להיפטר ממחשבות איומות, החביא אותן מתחת לאבן, מבלי לשאול אפילו כמה כסף יש בארנקו של המשכון הנרצח.
בהתחשב בכל הנסיבות הללו, סבר בית המשפט כי בעת ביצוע העבירה היה הנאשם במצב של אי שפיות זמנית. הוא נידון ל-8 שנות עבודת פרך.
המצב הפנימי של הגיבור
לאחר שבילה כמעט שנה וחצי בכלא, הוא היה במצב של אדישות חסרת תקנה ואדישות לכל מה שסובב אותו.
אדישותו התפשטה אל עצמו. הוא היה אדיש למה שהוא אוכל, למה שהוא שותה, הוא לא גילה עניין בחבריו בחוסר מזל, אפילו נמנע מהם.
מודע לחלוטין למה שקרה לוקרה, הוא כבר לא ראה בחיים שום תקוות וסיכויים לעתיד. לכן, הוא התייחס לעמדה שלו ללא רגש, התבונן בעצמו מהצד, כאל מישהו מבחוץ.
בתקופה זו נפטרה אמו בסנט פטרבורגרסקולניקוב, לעולם לא ידעה מה באמת קרה לבנה. חשה שמשהו לא בסדר, היא חיכתה כל הזמן לחדשות מבנה, אבל הובטח לה שהוא נסע לחו"ל במשך זמן רב.
האחות נישאה לרזומיחין, שלימים תכנן להתקרב למקום בו ריצה רסקולניקוב את עונשו.
סונצ'קה מרמלדובה, יורשת לאחר המוותSvidrigailova כספו, עקב אחרי אהובה. היא התיישבה בעיר שבה היה בית הסוהר לאסירים, והחלה לבקר את רסקולניקוב.
סוניה ורסקולניקוב
בתחילה, מכיוון שלא רצה לשאת עוד אשליות לגבי עמדתו, הוא התייחס לביקוריה של סוניה בקרירות ואפילו ביהירות. הם הרגיזו אותו ונראו מיותרים ומעצבנים.
אבל כשסוניה, משום מה, לא יכלהכדי לבקר אותו, התחיל רסקולניקוב לחוש ריקנות ומלנכוליה מעורפלת. ניתוח האפילוג "פשע ועונש" מראה היטב את השינוי ביחסו של רסקולניקוב לסונצ'קה.
עקב מצב הניתוק בו היהרסקולניקוב בכלא, הרבה עבר את תשומת לבו. אולם עם הזמן הוא הבין בבירור שהמורשעים, שאחד מהם הוא עצמו, כלל לא רואים בו כ"שלהם".
האסירים, להיפך, התנערו ממנו, פחדו, כינו אותו אתאיסט. כתוצאה מכך הפך יחסם אליו לשנאה לא מודעת, שכמעט הסתיימה במותו של רסקולניקוב.
מורשעים וסוניה
האסירים אהבו את סוניה, לא הבינו לגמרי למה הם נועדו. הם אהבו בה הכל, מחיוך מלא חיבה ועד קומה קטנה ומבנה גוף דק.
בינתיים, סוניה לא יכלה לעשות דבר למענם.יקר במיוחד, לא הייתה לו הזדמנות לעזור להם בכסף או באוכל. אבל הנידונים אהבו אותה בגלל משהו אחר לגמרי, בגלל העובדה שבתפקידם הם העריכו יותר מאוכל וביגוד.
סוניה באסירים לא ראתה את הפריה של החברה,נדחה ואבוד לעולם. בכל אחד מהם ראתה אדם – יצירת ה', ראוי לאהבה, לחמלה ולהבנה. היא הפכה לאדם קרוב עבור רבים מהם.
קרובי משפחה ונשות האסירים עזבו עמהחבילות שיתנו לבעליהם ולאחיהם. עבור אותם אסירים שלא ידעו אוריינות, סוניה עזרה לכתוב מכתבים הביתה. ניתוח האפילוג "פשע ועונש" נותן לנו הזדמנות לראות נפש חביבה, סימפטית ביצור קטן ודק.
הבנת החומרה וחוסר המשמעות של הפשע שבוצע, חרטה על גאוותו שלו ושאיפות "נפוליאון" יביאו לו נחמה.
הוא השתוקק לתשובה הזו, כיאז כל הייסורים שלו בכלא יהיו הגיוניים. הוא רצה להגיע להבנה שעשה מעשה נורא, חצה את כל האיסורים הרוחניים והמוסריים וספג על כך עונש ראוי.
אבל, אבוי, הבנה זו לא הגיעה אליו והפך את הקיום לבלתי נסבל. הדבר היחיד שהוא התחרט עליו ועליו נזף בעצמו הוא שלא יכול היה לשאת בנטל האשמה על הפשע והגיע לחוקר עם הודאה.
נקודת המפנה
מתח עצבי מתמיד עורר בו בהדרגה התפתחות של מחלת נפש. פעם אחת, בהזיות כואבת, חלם חלום שהפחיד אותו והזיז משהו בתודעה שלו.
בחלום הזה, אנשים שראו את עצמם נשאיםהעריך יתר על המידה רעיונות, השתגע ומת. רק מעטים שרדו, אלה שלא נדבקו בנגיף הנורא הזה. העולם התגלגל לתהום, ולא הייתה ישועה לאיש.
בקושי ניתן להפריז בתפקידו של האפילוג "פשע ועונש" לאחר תיאור חלום אלגורי שכזה שבו העולם מתפצל לחוטאים ולצדיקים.
לאחר שהחלים וחזר לעבודה, רסקולניקובלומד שסוניה עכשיו חולה, וזה גרם לו לחרדה ובהלה. הוא מתחיל להבין במעורפל שסוניה היא אותו חוט בלתי נראה שעדיין מחבר את עולמו השקוע בחושך עם העיקרון האנושי. הוא מבין שאחרי שאיבד אותה, הוא יאבד ולנצח בסופו של דבר ויהרוס את עצמו.
הם נפגשים לאחר מחלתה של סוניה, ואז רסקולניקוב בפעם הראשונה לוקח את ידה בידו ואינו יכול להרפות. דחף בלתי מובן גורם לו בדמעות לזרוק את עצמו על ברכיו מול סוניה.
סוניה, שנבהלה מביטוי כזה של רגשות, הייתה המומה בהתחלה. אבל כמעט מיד הגיעה לה הבנה משמחת שרסקולניקוב אוהב אותה בלי סוף.
הניתוח של האפילוג "פשע ועונש" גורם להאמין שעכשיו גורלם של האנשים האלה שלובים זה בזה. ולפניהם דרך קשה אך משמחת לתחייה בחיים חדשים.
מקורות הפשע
את התיאוריה בפשע ועונש מבטא רסקולניקוב באמצעות מאמר שכתב בהשפעת סביבתו.
בהיותו מטבעו הומניסט אמיתי, רגיש לכל עוול, הוא מודאג מאוד מכל מה שהוא עד לו.
עוני קיצוני, ארון קודר מעורר רחמים, פנימהשהוא מרגיש שהוא נקבר בחיים, חוסר תמיכה ידידותית ועבודה שתתמוך איכשהו בקיומו. כל זה צולל אותו בהדרגה לתוך העולם האפל של האשליות והרעיונות שלו.
פטרסבורג עם המחניקה, האבק והסירחון שלהאותו כמו שק שנזרק מעל ראשו. ברחובות העיר הוא נתקל ב"תחתית" החברתית של החברה: קבצנים, שיכורים, חולי נפש, הורים מעוכים בעוני, ילדים מוחלשים אומללים.
המחשבה על סדר עולמי לא צודק לא מעניקה לושלום, מטריף, מעורר ייאוש ואי הבנה בנפש. הקו העמוק ביותר שעובר בין העניים לעשירים הוא כה בלתי עביר, עד שרסקולניקוב אינו יכול להשלים עם המציאות הנוראה הללו. הוא מוכן לעזור לכל האנושות להפסיק לסבול גם במחיר טובתו שלו.
תיאוריה ב"פשע ועונש" משפתיו של הגיבור
בהיותו מבלי משים בעיצומו של הסבל האנושי, כשכל נפשו מזדהה עם המדוכאים והמקופחים, הוא מגיע למושג מפחיד במהותו, הרעיון.
במאמרו הוא מפתח את הרעיון של שני סוגים מנוגדים של אנשים. רסקולניקוב מחלק אותם ל"רגילים" ולכאלו שאינם חוששים לומר "מילה חדשה" בסדר העולמי החברתי הנוכחי.
הרעיון שלה מבוסס על תסביך "נפוליאון" ואומר שאנשים גדולים, מתבודדים מבריקים הם מעל לשיפוט אנושי ולחוקים אנושיים. למען מטרה טובה, אדם לא צריך להגביל את עצמו באמצעים להשגתה. כשהוא מתעלה מעל המוסר האנושי, הוא טוען טענה מטורפת. המהות שלו היא שגם פשע אינו נחשב ככזה אם הוא מכוון להשגת מטרה גבוהה יותר.
מחשיב את עצמי לקטגוריה של אנשים "יוצאי דופן" ובהיותו תחת השפעת הרעיון שלו, הוא שוקל את רציחתו של המשכון הזקן. לחייה של זקנה חמדנית אין ערך בעיניו, אבל בכספה הוא מתכנן לעשות הרבה טוב לכל מי שזקוק לו. המחשבה לחלץ את משפחתו מביצת העוני מלבה את החלטתו.
החיים שאחרי הפשע
לאחר רצח הזקנה ואחותה,כשהוא מזהה שכל מעשיו נכונים, מגלה העבריין שהוא אינו מסוגל עוד לחיות חיים של אדם רגיל. לאחר שהתגבר על הקו המפריד בין טוב לרע, הוא דן את עצמו לסבל מוסרי בלתי נסבל. מגיעה לו הבנה שלאחר שביצע אלימות, הוא דירג את עצמו אוטומטית באותה קטגוריה של החברה שכל כך שנא. הוא עצמו הפך למי שיכול לפגוע בחלשים וחסרי ההגנה ללא עונש. ניתוח האפילוג של "פשע ועונש" גורם לך להבין כמה נמוך ירד מי שחלם לטוס כל כך גבוה.
לאחר שחצה את הגבול האסור, הוא מבין בכאבשהוא שבר את עצמו כאדם. רסקולניקוב מתחיל להבין שאת האלימות שהוא ביצע כלפי שתי האחיות, קודם כל, הוא ביצע על טבעו והמוסריות הפנימית שלו.
זהו זה - התאבדות מוסרית וחוסר היכולת להצטרף לחיים הרגילים - משגע אותו. הוא לא יכול להיפטר מתחושת הבידוד המוחלט מעולם האנשים ה"רגיל". פשע ועונש הן בעיות שאינן משאירות אותו לבד, יום או לילה.
הוא מבין שלאחר שהרג את הזקנה, הוא לא החליטאין בעיות בעולם. מבלי להתחרט על מה שעשה, הוא פשוט מתייסר מההבנה של חוסר המשמעות של הפשע. אחרי הכל, התברר שאם הוא שינה איכשהו את העולם, זה היה רק שלו.
הוא פרש את עולמו מהאור במו ידיולכיוון החושך השחור שבו הוא יצטרך לחיות כעת. לא שיחרר אדם אחד מכבלי העוני והייאוש, הוא צלל את עצמו במקביל ללב החושך. כבן ערובה של הרעיון שלו, הוא הפך למת חי.
"פשע ועונש" הוא סיפור על כמה קל לאבד את הנשמה שלך, ובמחיר איזה הישג גדול אדם מסוגל למצוא את עצמו שוב.
ניתוח אפילוג: פשע ועונש
האפילוג יכול להבהיר הרבה באישיות עצמה.סוֹפֵר. הרעיון של דוסטויבסקי ליצור "רומן פסיכולוגי" הגיע בתקופה שבה הוא עצמו שירת עבודת פרך והיה תחת השפעת התפיסה הנוצרית שרק אהבה וסליחה יצילו את העולם. פשע ועונש הן בעיות של החברה.
מה הוא רצה להשקיע באפילוג של הרומן?"פשע ועונש" מאת המחבר? מדוע מתחדש רסקולניקוב לחיים חדשים? מה נותן לזה דחיפה? האם זה רק סיוט על נגיף הטירוף שתקף אנשים, שדחף אותו ליפול בחיקה של סוניה?
לא, הלידה מחדש של הגיבור התחילה מההתחלהרוֹמָן. זה נולד גם ב-13 הימים האלה שהוא חלם על רצח, וגם באותן שנה וחצי שבהן בילה בהטלות נפשיות בכלא. כל הזמן הזה מיהרה נפשו של רסקולניקוב, כמו ילד אבוד, בחיפוש אחר מוצא ממבוך המחשבות והרעיונות השחורים והחונקים.
ואז היה הדחף הבא - מותה של האם.ואז הסצנה בכנסייה, איומה במהותה ולא טבעית עבור חסידי הנצרות. הכנסייה היא מקום קדוש, שבו, בהגדרה, אתה לא יכול להרים את ידך אפילו נגד רוצח מושמץ. אבל דווקא בכנסייה היו "האסירים האחרים" מוכנים להרוג את רסקולניקוב, מבלי להבין שהאיש הזה עשה להם דבר רע כל כך.
מול מותה של אמו, מסתכל על מותו שלו בפנים וחושש למותה של סוניה חולה באופן בלתי צפוי, רודיון מתחיל להשתנות בנפשו.
ניתוח האפילוג "פשע ועונש" נותןלהבין שתהליך הלידה מחדש מבשיל אי שם בנבכי נשמתו. זה מתבגר ארוך וקשה, באופן בלתי מורגש עבורו. ואז, ברגע, מתרחשת התגלות: הוא, בוכה, זורק את עצמו על ברכיו מול סוניה. והם שותקים.
הם רק מסתכלים אחד על השני ומבינים שעכשיו כל הדברים הרעים מאחוריהם. הקוראים גם מבינים שלא רסקולניקוב הפך את סוניה לתומכת "חלומו", אלא סוניה המירה אותו באמונתה.
לא גאווה ובוז למין האנושי עבורחשבון התרוממות רוח עצמית, כלומר, האהבה הנוצרית הסולחת צריכה בסופו של דבר לשנות את העולם. ניתוח האפילוג מאפשר להבין שאדם ללא משואה בפנים יכול בקלות רבה לפנות אל הצד הקודר, ליפול תחת השפעת כוחות הרשע.
המשואה הקובעת היכן יש אור ואיפה חושך הוא אלוהים – מקור האהבה חובקת הכל וסולחת הכל.
דוסטויבסקי. "פשע ועונש": אפילוג
פשע ועונש הם משמעות העבודה.אף פעם אין אחד בלי השני. ודוסטויבסקי רצה להעביר לקוראים את הרעיון שאיש לא יגנה אותך על פשעך חמור וחסר רחמים יותר מהמצפון שלך. גם אם אתה בורח מעונש מאנשים, אז לא אחת מהפינות הרחוקות ביותר של היקום תסתיר אותך מעונש המצפון.
משמעות האפילוג "פשע ועונש"טמון בעובדה שאי אפשר לעשות שום מעשה רע בשם הטוב. סוניה, המייצגת ענווה נוצרית, אהבה חסרת אנוכיות לאלוהים ולאנשים, עומדת בניגוד לרסקולניקוב עם הרעיון שלו על אי סמכות השיפוט של אישיות "יוצאת דופן".
התיאוריה שלו לפיה מטרה גדולה המכוונת למטרה טובה יכולה להתממש באמצעים לא ראויים מופרכת.
פשע זה לא הדבר הכי גרוע.הדבר הגרוע ביותר הוא עונש. ליתר דיוק - ענישה עצמית, הרס עצמי לאחר שאדם עובר גם על חוקי החברה וגם על חוקי מצפונו. אדם, פשע ועונש הם שלושת המפתחות העיקריים של הרומן. המפתח החשוב ביותר הוא עונש.
לכן, ברומן, רק החלק הראשון מוקדש לפשע עצמו. כל הדברים הבאים הם תיאורים של העונש המצפה לעבריין לא מאנשים אלא משיקול דעתו שלו.
הגיבור ניצל לא על ידי הרעיון שלו לחלק אנשים ל"שתי קבוצות", אלא על ידי אהבתה של סוניה, ש"מדביקה" אותו באמונתה באלוהים ושכל אדם ראוי לאהבה אלוהית.
האפילוג של פשע ועונש אומרשסוניה ורסקולניקוב הם כעת גרעין אחד שלם ובלתי ניתן לחלוקה. ויחד הם ישלטו בדרך הקשה להתחדשות ולאושר. "פשע ועונש" הוא סיפורו של אדם שאיבד את עצמו בגלל הגאווה שלו והחזיר את עצמו באהבה.
