קרלוס סאורה: ביוגרפיה, יצירתיות, פילמוגרפיה

קרלוס סאורה הוא במאי ספרדי מפורסם,תסריטאי, צלם. הוא זוכה בפרסים קולנועיים רבים, הבעלים של שלוש מועמדויות לאוסקר. הוא ידוע כבמאי קולנוע שעושה שימוש נרחב בצילום בחוץ. תומך עקבי בניאוריאליזם באמנות הקולנוע. בתחילה היה לבמאי קשה, הרעיונות החדשניים שלו לא תמיד הובנו על ידי עמיתיו, שכן יוצרי קולנוע רבים מעדיפים לצלם את סרטיהם לפי השיטות הישנות והמוכחות.

קרלוס סאורה - ביוגרפיה

הבמאי נולד בעיר הספרדית הואסקה 4ינואר 1932. הוא עשה את הופעת הבכורה שלו בקולנוע הגדול ב-1959, וצילם את הסרט באורך מלא "Vagabonds" בצורה יוצאת דופן לאותה תקופה. אחר כך יצר קרלוס סאורה סרט דרמטי בשם "הציד" על שלושה יוצאי מלחמה שתופסים עמדות שונות לחלוטין בחיים. סצנות נוף אפורות, צילום בחוץ ועבודתו של הצלם לואיס קוואדרדו בניגוד בולט הפכו את התמונה לאחת המוצלחות ב-1966, מה שאושר על ידי הענקת דוב הכסף לבמאי בברלין.

שנה לאחר מכן, קרלוס סאורה עשה סרט נוסףסגנון ניאו-ריאליזם שנקרא "קוקטייל אייס מנטה". עם פרויקט הסרט הזה החל שיתוף הפעולה של הבמאי עם אליאס קרתה, מפיק מנוסה. התמונה הוקדשה לדיכוי הגנרל פרנקו לאחר תום מלחמת האזרחים בספרד. הסרט לא פחות דרמטי מהציד, ובמובנים מסוימים אפילו אלים יותר. הבמאי הספרדי תמיד נמשך להפקות על גבול ה"אימה" – ככל שהמתרחש על המסך מפחיד יותר, כך ניתן להכניס יותר משמעות לסרט.

איסור

סאורה קרלוס, יחד עם אליאס, ניסו להתעקשצנזורה ולחשוף את החסרונות הבולטים של החברה הספרדית. הם הצליחו להעלות את הסרטים "נורה", "גן התענוגות", "סטרס". בכל שלושת הסרטים היה מגע של סוריאליזם שעזר להסוות את הקצוות הגסים ששפעו בתסריט.

חֲרָדָה

ב-1973 החל הבמאי להעלות את הסאגה"אנה והזאבים", המתאר את חיי האריסטוקרטים הספרדים. במרכז המגרש משפחה אחת שמרנית במיוחד המתגוררת באחוזה גדולה. ראש המשפחה ואשתו החליטו להזמין אומנת לבנותיהם הקטנות. אנה מגיעה לטירת האבות, שהופכת מיד למושא התשוקה של שלושת האחים הגרים בבית: חואן, פרננדו וחוסה.

הדרמה של העלילה היא מעבר לכל גבול,העניין המיני היפרטרופי של האחים באומנת שזור בניסיונות לשמור על כללי הגינות. אנה מתחילה ללעוג בגלוי למעריציה. סופו של הסרט טרגי - האחים מחכים לעבריין בכביש נטוש, חותכים לה את שערה, אנסים והורגים אותה ביריות אקדח בראשה.

פסיכולוגיה

הסרט "דודנית אנג'ליקה" מאת קרלוס סאורהצולם ב-1974, זכה בפרס מיוחד בפסטיבל קאן. התמונה מוקדשת לבעיות פסיכואנליטיות, כאשר הסבל שנחווה בעבר הרחוק מתחיל להתבטא בהווה. השזירה הגורלית של ההווה עם העבר עלולה להרוס את הרגשות שעלו. אהבת ילדות ומערכת היחסים של אנג'ליקה ולואיס המבוגרים כבר, חלומות ומציאות מנוגדים זה לזה.

בשנת 1977, הבמאי יצר פרויקט סרט תחתיושכותרתו "אליז, חיי", חושף את היחסים הקשים בין ספרות לקולנוע, מנסה לפתור את המחלוקת הנצחית, שהיא חשובה יותר, תמונה או צליל, מוזיקה או טקסט. לעיתים יש קשר עמוק בין המילים למוזיקה בסרט. בחלק מהפרקים, התמונה אינה מתקבלת על הדעת ללא ליווי קול, קומפוזיציה מוזיקלית.

דמויות היסטוריות

היומן שמנהל פרנרדו ריי מתאיםלתוך המיינסטרים של ההצהרות, אבל בתו, שקוראת את היומן, מסוגלת להרוס הכל. המחבר מתייחס למספר מקורות, כמו "פיגמליון", המוצג בצורת מופע אופרה מאת ז'אן-פיליפ ראמו, "דל מונדו" מאת קלדרון דה בארסה, "ביקורתיות" מאת בלתזר גרסיאן. הלייטמוטיב של הסרט הוא "First Gnassienne" מאת המלחין הצרפתי אריק סאטי, שחי במחצית הראשונה של המאה ה-20.

עבודתו של קרלוס סאורה פרחה במיוחד בתקופת הופעת הדמוקרטיה בספרד, תקופת המעבר מהדיקטטורה של פרנקו לשלטון החוק. מאוחר יותר, נושא זה בא לידי ביטוי בסרט "כיסוי עיניים", שצולם ב-1978, על סבלם של פשוטי העם באמריקה הלטינית.

מועמדות ראשונה לאוסקר

שנה לאחר מכן, הבמאי יוצר את הראשון שלוקומדיה, שיוצאת תחת הכותרת "אמא בת מאה". התמונה קיבלה מספר פרסים בפסטיבלי קולנוע שונים והייתה מועמדת לאוסקר כסרט הזר הטוב ביותר.

הבמאי קרלוס סאורה נחשב לחשוב מכל הקולנוענים בפירנאים, הוא יושב על כיסא הבמאי כבר יותר משלושים שנה. בין הישגיו:

• פרס מיוחד של פסטיבל ברלין על הסרט "להאכיל את העורב";
• פרס דוב הזהב, שהתקבל גם בברלין ב-1981 על הסרט מהר, מהר, על הרפתקאותיהם של ילדים חסרי בית;
• פרס האקדמיה הבריטית היוקרתית לקולנוע על הסרט "כרמן", שהוענק ב-1983; הסרט הפך לחלק השני של הטרילוגיה (אחרי "חתונת דמים" ולפני "אהבת מכשפה").

הסרטים

במהלך הקריירה שלו ביים הבמאי סאורה קרלוס כחמישים סרטים מז'אנרים שונים. להלן רשימה סלקטיבית של יצירותיו.

• "פלמנקו" (1955).
• "יום ראשון בערב" (1957).
• "נוודים" (1959).
• "קונן על שודד" (1964).
• "האנט" (1966).
• "קוקטייל אייס מנטה" (1967).
• "נורה" (1969).
• "גן התענוגות" (1970).
• "דודנית אנג'ליקה" (1974).
• "להאכיל את העורב" (1975).
• "חיי, אלייזה" (1977).
• "כיסוי עיניים" (1978).
• "אמא בת מאה" (1979).
• "מהר מהר!" (1980).
• "חתונה עקובת מדם" (1981).
• "שעות מתוקות" (1981).
• "אנטונייטה" (1982).
• "כרמן" (1983).
• "סטילס" (1984).
• "אהבת מכשפה" (1986).
• "אלדורדו" (1988).
• "לילה אפל" (1988).
• "איי, כרמלה!" (1990).
• "סביליאנים" (1991).
• "לירות!" (1993).
• "מונית" (1996).
• "ציפור" (1997).
• "טנגו" (1998).
• "גויה מבורדו" (1999).
• "שלמה המלך ובונואל" (2001).
• "סלומה" (2002).
• "היום השביעי" (2004).
• "איבריה" (2005).
• "פאדו" (2007).
• "דון חואן" (2009).
• "שלושים ושלושה ימים" (2013).
• "ארגנטינה" (2015).

קרלוס סאורה, שהפילמוגרפיה שלו ממשיכה להתחדש בסרטים חדשים, עובד כעת על תסריט נוסף.

חיים אישיים

לפי העיתון הספרדי "אל מונדו",הבמאי קרלוס סאורה, שמלאו לאחרונה לגיל 84, החליט לפני זמן מה להרים את המסך על מערכת היחסים שלו עם המאהבת הוותיקה שלו, ג'רלדין צ'פלין, שחקנית בריטית ילידת אמריקה, בתו של הקומיקאי האגדי צ'רלי צ'פלין.

שמונים וארבע תצלומים שצולמו על ידי קרלוסבאופן אישי, הוצגו לציבור לזמן קצר. בתמונה, הבמאי עצמו, אשתו הנוכחית אוליה רמון, ג'רלדין, האחיות מריה אנג'לס ופילאר. שני תצלומים מוקדשים לאחיו הבכור של קרלוס סאורה, אנטוניו, גרפיקאי ואמן מפורסם.

ידוע שהבמאי מחזיק באוסף מצלמות ייחודי, שבו כשש מאות עותקים.